המנהג על על פי ההלכה

ירובעל

[תלמיד,

מספיק שנים של חיים עם מקדש - ויתפתחו מנהגים גם סביב להלכות אלה...
זו לא דוגמא מאוד טובה לסתור את דברי ירובעל, כיוון שהחל מן התקופה בה החלו המנהגים (וההלכה) להיזכר בכתב, הלכות אלה כבר לא היו "בשימוש", וברור שלא התפתחו סביבן מנהגים.
האם יש לך דוגמא אחרת? (זו אינה שאלה מתריסה - מעולם לא חשבתי על דברי ירובעל, שנראים כעת הגיוניים ואני תוהה אם הם אכן כאלה).]

כל מה שנאמר כאן על התלות של הלכות תיאורטיות בידע מעשי שילווה אותן - לדעתי אמת ויציב.

אבל תמה אני ואף מקפיד אני על השימוש בשם הטכני "מנהג" עבור תחום זה.

וזאת מפני שזה מבלבל.

כאשר אני אומר: צא וראה כיצד העם נוהג, לגבי הבאת סכין לשחיטה בשבת עבור קרבן הפסח, או כיצד העם קושר את התפילין (למרות שכאן ייתכנו כבר שיטות שונות ולכן אין צורך ממש בידע הטכני הזה וכל דרך טובה אם היא בתוך הגבולות שנתונים תיאורטית) - זה לא אותו דבר כמו לומר: צא וראה כיצד נוהגים בזמן שלפני ההתחלה של תפילת מעריב מדרבנן, או מה מוסיפים מסביב לספירת העומר המתבצעת בבית הכנסת. אלו הם במפורש מנהגים, ורמת החיוב שלהם שונה לגמרי (אם היא קיימת) מאשר החיוב להביא סכין למקדש עבור הפסח בדרך מותרת לפי ההלכה.

הווה אומר:

יש נוהג מעשי שיכול ללמד כיצד לקיים הלכה או כיצד נהגו בה. לעתים זה אומר שהנוהג הזה הוא הוא הלכה למשה מסיני ורק כך יש לקיים את ההלכה. לפיכך הוא עצמו הלכה גם הוא לא נמסר כתוב או מסוכם כתיאוריה מסודרת עד לרגע שעשינו זאת עבורו.

יש נוהג מעשי שאינו הלכתי אבל מאמינים שהוא מחייב - מנהג.

לכן אני מקפיד על שימושי לשון נפרדים ומייחד את המילה "מנהג" רק למה שמכנים "מנהג" כצורת התנהגות שאינה לא מן התורה ולא מדרבנן אלא נוהג עממי שיש המעניקים לו מעמד של חובה (ועל זה אני רוצה לחלוק).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");