כמה הערות. א. אור_עליון מביא מהרמב'ם: "וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת (אמת) המצאו". אחר כך פרש ואמר 'עצם מציאותם באופן פרטי וכללי תלויה אך ורק בבורא, ואין שום נברא החי בלעדיו'. הפרוש הזה שגוי. כוונת הרמב'ם בפסוק הזה אינה מתיחסת כלל לבורא, בריאה ונבראים, אלא אך ורק לשוני המהותי בסוגי המציאות של מה שנמצא. ב. הסכמת הכל. משפט בגאומטריה נחשב אמתי אם יש לו הוכחה. משפט זה כפוי על הכל משום שכולם שותפים לאותה התבונה אשר במסגרתה קיימת הגאומטריה. התבונה היא זו שכופה את ההסכמה. יש מישורי מציאות אנושית שבהם אין מקום לדרוש הסכמה כללית, והסכמת הכל היא מוסכמה ולא אמת.
אינני יכול לתפוס, מבחינה ענינית כמובן, כיצד משתרבבת לכאן הבחנה בדבר הסכמת כל היהודים, כל הגויים. המושגים יהודי, גוי, אינם מתקשרים כלל עם מבחן אמת, צריך לעוות מחשבה כדי להכלילם. ג. מה שעובר מדור לדור, מאחד לשני, אי אפשר שיהיה מבחן אמת מופתי. בדבר הזה נכשלו ונכשלים רבים וטובים, לרוב משום תמימות, אי הבנה, ובעיקר כדי להתאים את תפיסתם למטרה נתונה מראש. נקודה אחרונה זו מחייבת הדגשה. רבים אינם מעוניינים לכוון את עצמם בשאיפה להגיע לאמת, אלא מכוונים את האמת כדי שתקלע במטרה שלהם. אנשי המאה העשרים המפוכחים, אמורים לדעת היטב כיצד אפשר לכוון דברים וסיפורים מומצאים ולבנות 'אמת' עוברת במסורת. אחד הסיפורים החשובים האלו הוא המצאת ה'עם הגרמני' כגזע אציל נעלה וטהור, שאנשיו חיים חיי חירות ואורח חייהם מופתי. אפילו נמצאה עדות צד שלישי לדבר, ההיסטוריון הרומי טאקיטוס בספרו הנודע 'גרמניה'. [יש תרגום לעברית]. היסטוריונים דגולים היטיבו לתאר את קורותיו של העם הגרמני הדגול לאורך ההיסטוריה שלו, בת אלפים השנים. באמת, מדובר בפיקציה רומנטית, חלקה שקרית, חלקה תמימה חסרת ביקורת, מכוונת למטרה רומנטית נעלה, יצירתו של עם גרמני. דרך אגב, במקביל, יש לנו צרכים דומים, ואנחנו משתמשים באותה הרומנטיקה. ד. צריך לדעת לקרא ולהיות רגישים בקריאה. חכמנו מדגישים הצורך להביא דבר בשם אומרו, והדבר חשוב לא רק מהבחינה המוסרית שבמעשה. אנחנו מוצאים פעמים הרבה את הביטוי 'אמר פלוני אמר אלמוני דבר מסוים'. הקורא התמים, והרוב הם תמימים מאד בעניין הזה, בטוח כי אלמוני אמר דבר מסוים, פלוני חוזר עליו, והוא, הקורא התמים מקבל בדיוק את המקור. קורא זהיר צריך לשאול כמה שאלות: מיהו אותו אלמוני? מה למד? מה השקפותיו ומטרותיו? באיזה הקשר אמר אלמוני את דבריו? מה שמע ממנו פלוני? מה הבין מדבריו? מה רצה להבין מדבריו? מה האינטרס שלו? כמה ממכלול דברי אלמוני מוסר לנו פלוני? כמה גלגולים עברו הדברים עד שהגיעו מאלמוני לפלוני? כמה גלגולים עברו דברי פלוני עד שהגיעו לעורך? כמה מעתיקים היו? מה טיב הנוסח שממנו אני קורא? האם יש נוסחים נוספים שמאפשרים השוואה ובדיקה? המאמין התמים אינו שואל הרבה משאלות אלו. הדיון ההילכתי מגביל ונוקשה יותר. תאורים ספרותיים הרבה יותר פתוחים להבעותיו של הסופר. כל סופר מביא איתו הבנות, תפיסות, אינטרסים וכוונות משלו. אמת אוביקטיבית היא עניין קשה וחמקמק מאד. גם אדם המשתדל מאד מאד לומר את האמת, עדיין הוא אומר את האמת שלו. תמיד חובה לשמוע צדדים אחרים, להבין תרבות, אינטרסים,מגמות ושיקולים של כל הצדדים.
עודד
תוקן על ידי 932woland ב- 23/06/2013 15:25:09
 |
|
|
