לתקן טעות שהשתרבבה באשכול הזה, ושוב מעלה תמיהה על האפשרות להתייחס ברצינות לכל הנאמר על ידי מי שאינם עוסקים בתחום בו הם מביעים עמדה.
אייזן כתב בעקבות דברי מואדיב שיש צד לפסול לעדות מי שממלא לוטו, כך:
מצד מה ?
משחק בקוביא ?
ביביע אומר האריך בזה לחלק בין פוסקי ספרד שאסרו על כך ובין פוסקי אשכנז שלא ראו בזה משום האיסור הזה .
עד כאן דברי אייזן (שמומלץ לא להתייחס ברצינות לתשובותיו, אם כבר לשאלותיו וגם זה בערבון מוגבל. ).
על כך הגיב ר' מיכי אברהם: זו דוגמה נפלאה שבאמת מביאה לאבסורד את ההבדל בין ספרדים לאשכנזים. היחס אל משחק בקוביה לא נובע מפורמליזם הלכתי (בטח למ"ד שאינו עסוק ביישובו של עולם, ויש לי חשד שגם לאידך מ"ד), והנה לפי פוסקי ספרד הוא בעצם אדם נהדר. זה ויכוח בהערכת אדם ולא בהלכה. הבעייה היא שברגע שיש ת"ח מובהקים שאינם רואים בזה פסול, זה עצמו מוכיח שהאחרים שחולקים עליהם טועים. הדבר דומה לראייתו הידועה של ר"ש שקאפ לגבי ספק פסי"ר. טענתו היא שספק פסי"ר צריך להיות אסור שכן יש מחלוקת תנאים לגבי מכבדות האם יש בזה פסי"ר. והרי אם יש תנא שסובר שזה לא פסי"ר, ודאי שהשני צריך להיות לפחות בספק. עד כאן.
לגבי סוף דבריו, יתכן שיש מקום לדון האם ניתן לקיים מחלוקת מהותית האם אדם מסויים הוא פסול או לא, רק הבעיה שכל זה הוא על הנחה שאייזן צודק ולא היא.ף
יביע אומר הביא שמצד הפסיקה הספרדית לאסור כל עסקא ב'אסמכתא', היינו תשלום תמורת התחייבות עתידית, הרי שכספי הלוטו הם גזל ביד הזוכה, ואילו פוסקי האשכנזים מתירים אסמכתא. ומותר להשתתף ולקחת את כספי הזכייה בלוטו. (ובאגב, יש פוסקים ספרדים שססבורים שאין בלוטו משום 'אסמכתא').
אם כן הנדון לא משום משחק בקוביא.
ולגבי הנדון הראשון כאן, האם יש משחק בקוביא במילוי לוטו? בזה אין חילוק בין אשכנזים וספרדים, והגדרת משחק בקוביא היא, מי שאין לו פרנסה קבועה וכל רווחיו הם מתוך הימורים ובזה כל עסקו. מי שממלא בסכום קטן פעמיים בשבוע ודאי שאין לו את הפסול הזה.
 |
|
|
