לאחי החרדים - מי שרוצה הצצה לעולם הישיבות של השכנים

מאז הייתי שם, עברו מעט עשורים, אז אנקוט בלשון "יתכן":

יתכן שאין מדובר בשיעמום של הלומדים, אלא בחשש של המלמדים, ללמד את הדברים עד תומם. הפילוסופיה שעומדת מאחורי דברי הרב קוק, ואחרים, היא מהפכנית. הדברים ידועים, ולכן מוסתרים מאחורי רומנטיקה, מאחורי הסברים אפולוגטיים, ומאחורי לימוד חלקי.

הדבר חוזר על עצמו כשלומדים טקסט דתי "קנוני", שאי אפשר לחלוק על קדושתו או מקורו. התוכן הרי אינו אחיד, יש בו חלקים קונבנציונליים, חלקים חדשניים, וחלקים, מה לעשות, מהפכניים. אז נדרש המלמד או הדורש ברבים לעטות את בגדי הלוליין. פה להפוך ימין לשמאל, פה לדלג בחינניות מעל לקטע קשה, ושם לקרוא במהירות של קלצ'ניקוב-על-אוטומט קטע שלם.

הדבר אינו מיוחד לכתבי הרב קוק - הגמרא במסכת חגיגה דנה באיסור לדרוש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, ובהמשך מביאה את עניינו של ספר יחזקאל, שכמעט ונגנז, ורק דרשתו של חנניה בן חזקיה החזירה אותו לקנון. בטוחני שדרשותיו של חנניה לא היו שונות מפלפולי תלמידי הרב צבי יהודה, בקשר לרעיונות רבים שבדברי הרב קוק (אגב, הגמרא שם דנה במעשה בראשית, מעשה מרכבה ןספר יחזקאל, תוך כדי הסבר האיסור על הדיון בהם...).

אני מניח שלאורך הדורות ניתן למצוא דוגמאות נוספות. כרגע עולה בדעתי הרמב"ם, שספריו נדחו על ידי רבים מחכמי ישראל של דורו, עד כדי מסירתם לשריפה בארצות הנוצרים. אבל כשהפך להיות חלק מהקנון היהודי, נוצרו הפירושים ש"מכניסים אותו לתלם", באופן כזה או אחר.

הבעיה העיקרית עם הרב קוק היא סמיכותו לזמננו. כך המחלוקות עליו עדיין "חיות" בדור או שניים אחריו, כך טרם ניתן לומר שאלה דברים שאמר "לזמנו", וגם - טרם נכתבו מספיק אפולוגטיקות, ובטח לא כאלה שהפכו חלק מספריו עצמם, כמו פירושים אחרים שנקראים עם ספרי הבסיס, בלי הפרדה.

_________________

[רציו,

דומני שהמין הקרוי "בחורי ישיבה" נצפה לעיתים כשהוא יוצא אל מחוץ למרחב הגידול המיידי שלו ("הישיבה"), ויש הטוענים שניתן לתקשר עם פריטים אלה אף במקומות אחרים.

(במילים פשוטות: אמנם מעולם לא התחנכתי בישיבה, אבל אני מכירה מקרוב לא מעט כאלה שעשו זאת  - גם כאלה שלימדו ו/או מלמדים כעת בישיבות - את משפחותיהם וכו').]

מסתבר שיצר המין וסקרנות אינטלקטואלית נובעים מאותו שורש.
תלוי להיכן מנתבים אותו.
נראה שזהו פירוש מאמרם בקידושין "אם פגע בך מנוול זה (=יצר המין) מושכהו לבית המדרש".
גם בשפה התנ"כית הם קיבלו את אותו שורש י.ד.ע.
שמעתי גם מאיש מקצוע שיש לזה גם יסודות פסיכולוגיים, אבל אין לי את הגישה לספרות פסיכולוגית מקצועית.
לשאלת "דייר", אם התלמיד מצליח לנתב את ההורמונים ללימוד תורה, זה מתכון להצלחה. אם לא, זה באמת מתכון למשבר.

בנושא אחר:
מי שרוצה עוד הצצה אוטנטית ויפה לבית המדרש של ישיבות ההסדר, יכול לקרוא את "מים שאין להם סוף" של מיכאל שיינפלד, אבל בשביל זה צריך נשימה עמוקה...