אחרחוק, יש להבדיל בין סדר ומשמעת, לבין 'משמעת' שהיא ציות לדברי אחרים, בעיקר במחשבות ודעות. אינני בעד הפקרות ואנרכיה, כל מסגרת מחייבת סדר ומשמעת גמישה יותר או פחות, על פי העניין. משמעת בצבא או בחדר הנתוח היא הכרחית. חיי המשפחה מתנהלים בהבנות לא בציות צבאי. אבל כל המסגרות האלו, כאשר הן תקניות, משאירות לי חופש מוחלט מה לקרא, מה לחשוב, מאפשרות לי להתבטא. המסגרת האקדמית דורשת מהסטודנט להתמודד עם מגוון דעות שונות. היא מחזיקה ספריות גדולות , דורשת ללמוד אצל מורים שונים, ומביטה באופן שלילי על סטודנט אשר עשה את כל מסלול למודיו במקום אחד. למרצים חופש אקדמי ללמוד וללמד דעות שונות וחריגות. קידומם תלוי בחוות דעתם של מרצים שונים ברחבי העולם. הכל במטרה למנוע תלות, אחידות וקיבעון מחשבתי. לא תמיד זה פועל היטב. קימת גם משמעת המכוונת להחזיק את המסגרת החופשית הזו ברמה גבוהה. נדמה כי הבדל חשוב אחד נעוץ במושג 'קדושה'. כאשר מיחסים קדושה לטקסט ולכותב אותו, הרי שבאותה נמשימה אוסרים ביקורת, מחשבה אחרת, דרך חדשה. הכותב שוב אינו אדם רגיל על כל מעלותיו וחסרונותיו. כיוון שאנחנו חיים בעולם הרגיל, נוצר בהכרח עיוות גדול שאינו נתן לפתרון. העיוות הזה מחריף מאד בשלש מאות השנים האחרונות. העולם בכללו עבר מהפכה מקיפה עמוקה ומהירה, אחת הגדולות בתולדות המין האנושי. מי שנשאר מאחור, 'תקוע' בגלל משברים פנימיים בתוכו, שוכן בחדר מוגף תאיסים מפחד העולם שבחוץ, אין לו ברירה אלא להטיל משמעת פן יצא מי החוצה או יפתח פתח פנימה. הבעיה היא במה שאין כח היכול להתמודד עם החיים מלבד המוות. עודד
 |
|
|