הדת, ואנשים לא חכמים.

אם אתה מבין שדברי הרמב"ם הם על אדם שהגיע למסקנה שאין בחכמתו לחקור ולחפש ולהגיע אל אמת כלשהי, אז מה בעצם אתה רוצה מאותו אדם? מה אתה היית מציע לו?
נראה לי שלאדם כזה מציע הרמב"ם את ההצעה הטובה ביותר: לך אחר החכמים שאתה מכיר.
הרי אדם כזה גם אין בידו לבדוק מי מהחכמים צודק, שאל"כ היה יכול לבדוק בעצמו איפה הצדק נמצא, אז מה הוא יכול לעשות חוץ מללכת אחרי החכמים שבסביבתו?

זה לא שדברי השכונה שלו הם חסרי הגיון, יש להם בסיס רציני מספיק כדי לקבלם כאמת, אלא שאת המוחלטות שחסרה שלו הוא משלים ע"י השקלול שהצעתי.

חזק,

ומי הם "החכמים בסביבתו" של הגולש באינטרנט, או של סתם משכיל הנחשף גם לחכמים שמחוץ לגבולות עירוב שכונתו?

יתכן,
שים לב שכתבתי (ואולי גם הרמב"ם דיבר דוקא על אדם כזה) על אדם שסבור שאין בכוחו לחקור ולהגיע למסקנות בנושא הדת.
עכשיו אתה שואל מה יעשה אדם בעידן האינטרנט כשהוא נחשף לחכמים מכל הסוגים. לא יודע. אדם כזה הוא באמת מבולבל, אתה לא חושב?
תאר לעצמך שאתה אחד כזה שלא יודע להכריע בסברתך לכאן או לכאן, או לפחות כך אתה חושב על עצמך, ואתה חשוף למידע סותר, זה די מבלבל ודי מאמלל (אם אתה בכל זאת כן מעונין לאחוז בדרך כלשהי).

"סתם משכיל" הוא לא הטיפוס שעליו מדובר. אדם שסבור שיש בכוחו לבדוק ולהגיע למסקנות כשלהן, שיבדוק ויגיע למסקנות כלשהן (זו דעתי, איני יודע מהי דעת הרמב"ם בנושא). אני לא חושב שכל מי שיבדוק יגיע למסקנות אחידות. אני כן חושב (במקרה שלנו, של יהודים שומרי מצוות שניגשים לבדוק דברים) שחלק מהבודקים מגיעים למסקנות חפוזות בעקבות התעקשות על פרשנות מסוימת לתורה שהיא בלתי סבירה, ובפרשנות זו אכן ראוי לכפור, אבל לא ראוי להתעקש עליה כדרך היחידה האפשרית. ושוב, "הרשות נתונה" זה לא אני אמרתי.

תוהה

אם הינך כבר מבין שאין נפקא מינה לדינא בין שניהם מהו בעצם שאלתך,
איך לעבוד את הבורא ?עם הידיעה הפשוטה שהקדים הרמבם ,לידע שיש שם נמצא וכו,

חכם ומבין מדעתו דינו אחרת ,

השואל "אדם בעל מודעות עצמית" אך אינו יודע האמת בשכלו. אמת לא חייבים לדעת בשכל, אם יש לך מודעות עצמית, אתה אמור לדעת את האמת כחלק מהמודעות העצמית שלך. ואם אתה מסובך, אולי במקום לחשוב על שכל, תחשוב שיש לך מפריעים אחרים, כגון גאוה, או רצון ותאוה. והרמב"ם לא מדבר על בעיות מסוג זה, אלא על שאלות של רציונל גמור בלי עירוב של ה"מודעות העצמית", שאלות שהשואל לא מרגיש שהוא חלק מהשאלה, ובמצב זה כל טיפש מבין שהחכמים יותר בתחום יודעים את התשובות גם אם הוא אינו יודע.

שוב, לא מדובר על החקירה בכלל, הרמבם מבחינתו היה שולח את כולם לביר זית, מדובר, סתם, על העלאת ספקות - זנות החשיבה, אדם חכם ונבון יכול להעריך את העלאת הספקות בפרופורציות שהם, הוא לא יחוש סתירה לדרכו כל עוד שלא עמד על טיבו של ספק ועיין מש"ל

הדת, ואנשים לא חכמים

דוגמה מעוררת מחשבה של סימביוזה בין יצור ביולוגי לרעיון מופשט.