שיחת חברים והפעם...רבינו מספר לו כמה אנחנו טובים ב'אני' האמיתי שלנו...

שיחה ע"ב כְּבָר מְבאָר שֶׁאֵין לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים שֶׁבַּתְּפִילָּה
רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ לֵילֵךְ בִּתְפִילָּתוֹ כְּסֵדֶרוְלא יַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וּמַחֲשָׁבָה זָרָה כְּלָל רַק הוּא יַעֲשֶׂה. אֶת שֶׁלּוֹ וְלא יַחֲזִיר פָּנָיו לְהַבִּיט עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּלָל
גַּם אָמַר שֶׁזֶּה טוֹבָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁבָּאִים עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְנִיּוֹת
כִּי בְּלא זֶה אִם הָיָה הָאָדָם מִתְפַּלֵּל הַתְּפִילָּה כָּרָאוּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לִסְבּל כְּלָל אֶת גּדֶל עצֶם הַקִּטְרוּגִים שֶׁיֵּשׁ עַל הַתְּפִילָּה שֶׁהִיא כָּרָאוּי אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהַתְּפִילָּה מְלֻבֶּשֶׁת בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת עַל יְדֵי זֶה אֵין הַחִיצוֹנִים מִסְתַּכְּלִין עָלֶיהָ כָּל כָּךְ
וְאֵין הַקִּטְרוּג גָּדוֹל כָּל כָּךְ וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל הַתְּפִילָּה לַעֲלוֹת וּבוֹחֵן לְבָבוֹת הוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אַף עַל פִּי כֵן פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ הוּא לַה' לְבַדּוֹ כִּי פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ בַּתְּפִילָּה הוּא בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵן לְבָבוֹת וּמִסְתַּכֵּל עַל פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ וּמְקַבֵּל תְּפִילָּתוֹ בְּאַהֲבָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְלֻבֶּשֶׁת בַּמֶּה שֶּׁמְּלֻבֶּשֶׁת כִּי פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ וְכַוָּנָתוֹ הוּא טוֹב וְזֶהוּ: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם"
הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ מַחֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה בְּלֵב אִישׁ בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה כִּי אָז בָּאִין עָלָיו בִּלְבּוּלִים גְּדוֹלִים וּמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת
אֲבָל "עֲצַת ה' הִיא תָקוּם" הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁבַּלֵּב מַה שֶּׁבִּפְנִימִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה מִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד שֶׁזֶּה. בְּחִינוֹת 'עֲצַת ה''
שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד בִּפְנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ זֶה נִשְׁאָר קַיָּם בְּחִינַת 'עֲצַת ה' הִיא תָקוּם' כַּנַּ"ל עַל כֵּן אֵין לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מַחְשְׁבוֹת חוּץ וּפְנִיּוֹת
רַק לְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל   רבינו מלמד אותנו בשיחה זו שאנחנו פשוט טובים. פנימיות כונותינו תמיד היא רק לה' יתברך, וכל הבלבולים והמחשבות הזרות שיש לנו הם חיצוניים זה לא באמת אנחנו רק הקליפות שעלינו.עצת ה' היא תקום.   כמה טוב שאנו יודעים זאת ואנו רק צריכים להמשיך בתפילה בלי לשים לב לקליפות שעלינו ולמחשבות הזרות פשוט ללכת קדימה בלי ייסורי מצפון מיותרים.  מה דעתכם?

_________________

שרגא-מלמד ומרצה בתורת ר' נחמן מברסלב [email protected]