רב בנעלי בית ופיז'מה: סיפורו של אח רחוק

בדיחה ביקורתית מספרת על שיחת טלפון שהתקבלה בביתו של ראש ישיבה/משגיח בשעה מאוחרת בערב. מאוחרת מאד.

הרבנית ענתה. המתקשר הזדהה כאחד התלמידים שיש לו "שאלה".

הרבנית קוראת לבעלה ואומרת למתקשר: עוד רגע, הוא רק לובש את הפראק ובא.

מסתבר שהבדיחה במקורה נועדה למתוח ביקורת על אלו שאצלם הלבוש החיצוני חשוב יותר ממה שהוא אמור להיות. אבל אפשר להציע מבט חדש על הביקורת.

להיות רב זה גם לייצג ולכן להציג משהו גם דרך הלבוש.

ולמעשה, לא רק דרך הלבוש.

האם יש לכם חבר רופא? (או עורך דין, או פסיכולוג?) האם יצא לכם לשמוע אותו מדבר באופן מקצועי לידכם? זה יכול לקרות, בעידן הסלולריים.

האם אין זה נכון שרופא נשמע אחרת?

למעשה, רופא אמור לקבל חולים בחלוק לבן. לא רק בגלל הנקיון, אלא בגלל שזה חלק מהטיפול. עליו להראות רופא ולא רק להיות רופא.

אותו דבר נכון לגבי רב, מורה הוראה או ראש ישיבה או, סליחה על הביטוי שקנה לו משמעות של גנאי בחוגים מסויימים, משגיח. (שהרי יש משגיחים גדולי מעלה).

יש כללים שחלים על הרב, ואת חלקם אפשר למצוא ברמב"ם ורובם ככולם שייכים למה שהחזו"א כינה "השולחן ערוך החמישי". למשל, אסור לרב לצחוק ליד תלמידיו ובוודאי שלא לחלוק איתם חויות שאינן לפי מעמדו. זאת גם אם הוא מאד רוצה בכך.

האם יש מקום ליוצאי דופן? איני יודע. אז אעתיק את הודעתו של אחרחוק