האם ייתכן ולחם תעשייתי איננו חמץ?
העיסוק בהלכות חמץ, בעקבות דפי הגמרא במסכת פסחים הנלמדת בימים אלו, הוביל אותי לדון במהות החימוץ (ראו מאמרים על פי סדר הסוגיות ב"פורטל הדף היומי"). להגדרת החימוץ חשיבות רבה, כאשר מתייחסים ללחם התעשייתי בתקופתנו, אם מדובר בהחמצה בעזרת שמרים. השמרים התעשייתיים של ימינו הם תרבית טהורה של תאי שמר האפייה (פטרייה חד תאית) ואילו הקדמונים השתמשו בשאור המכיל בנוסף לשמרים (הגורמים לתפיחה) גם חיידקים מקבוצת הלקטובצילוס. חיידקים אלו מפרישים חומצה לקטית המעניקה ללחם השאור את טעמו החמצמץ (מכאן אולי המונח "חמץ"). ייתכן לכאורה שאם נגדיר חימוץ גם בעזרת הצטברות חומצה לקטית הרי שלחם שהותפח בעזרת שמרים בלבד איננו חמץ. מיותר לציין שאין באמור שום יומרה להתייחס ל"הלכה למעשה" אלא רק כנושא למחשבה. התפיסה העוברת כחוט השני במאמרים הנ"ל היא שניתן להבין את הלכות חמץ (אולי לא כולן) מתוך מבט ביולוגי בניגוד, למשל, לעמדתו של הרב שבתי רפפורט הסבור שעיסה ששהתה נחשבת חמץ גם אם לא התחולל בה שום שינוי. ראה כאן.
|
|
