|
|
| נשלח ב-6/10/2013 20:15 |
 |
| |
כתב הרב יצחק יעקב ריינס:
יסוד גדול בחקירת האלהות הוא, כי הבריאה היתה רק להיטיב. כי לו היתה
לרעה, להבל ולבהלה, הרי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, שכן מלחמת-החיים
כבדה מאד על האדם ויצרו מתגבר עליו בכל יום. אולם כל המצוות הן כפי טבע
נפש האדם, שהקב״ה אצל עליו מטבעו ית׳ לנטות אל הטוב. והכרת ה׳, הכרה
הנפש והכרת האדם הם יסודות מוסרים ועיקרים גדולים בדת משה וישראל. ושלש
ההכרות האלה קשורות ומשולבות הן זו בזו. שכל מה שהאדם מכיר את ה׳ הוא
מכיר את הנפש ומבין את ערך האדם ולולא קלקל האדם את טבעו לא היתה לו
שום יגיעה בעשית הטוב. כי רצונו היה מסייע לו. וכמו שכל הבריאה נבראה רק
ברצון ה׳ ובמאמרו. כן יש בארם רצון פנימי הנוטה כלפי טוב.
ויש לדעת. כי כל עניני התורה הם בטבע האדם. אולם בהיות. כי אין הכרח
טבעי להתנהג בדרכי התורה. צריר האדם לקנות תכמה ודעת כדי להתנהג בהנהגת
התורה. וידוע. כי המוכרחים לעשות דברים מצד הטבע עושים ואינם קובלים.
אבל העושים דברים מצד השכל מעטים הם. וכשאמרה התורה: ״קדושים תהיו״
(ויקרא. לב). שביאורו הוא: ״קדש עצמך במותר לך״ (יבמות, כ. ע״א) הכונה
היא, שלא מצד ההכרה ינזר האדם מתענוגי העולם הזה. אלא מצד השכל. כי אחרי
שהאדם יכול לעשות כן מצד טבעו. מפני מה לא ימלא השכל מקום הטבע?
ובאמת צריך השכל לעמוד במדרגה יותר גדולה מהטבע. ובהיות כי הרצון והיכולת
פועלים זה על זה. היכולת פועלת בשלילה. שלא ירצה האדם מה שאין ביכלתו.
והרצון פועל בחיוב. שהאדם ירחיב גבולי יכלתו. צריך האדם להגיע למדרגה כזו.
שבכל איסורי התורה יגביר את הרצון וממילא יתרחבו גבולי היכולת.
תוקן על ידי מם80 ב- 06/10/2013 20:27:41
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 21:02 |
|
| |
80 אולי תוכל גם להסביר מה המאמר הזה שייך ועונה לנושא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2013 21:23 |
|
| |
מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא או שמא נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. דעת בית שמאי מתקשרת לפסוק יצר לב האדם רע מנעוריו, ולסברה שהאדם נולד רע מטבעו, ולפיכך תפקיד הדת לחנכו ולתקנו. לדעת בית הלל, כפי שמוסברת למעלה ע"י הרב יצחק יעקב ריינס, מאחר שהבריאה בכללותה טובה, הרי שהאדם מיסודו טוב, אלא שמאחר שיש לו בחירה, אין הכרח טבעי ללכת בדרכי התורה, ולפיכך על-האדם באמצעות שכלו לעשות את התורה לטבעו.
דוגמא להבדל בין שתי ההשקפות. ונח מצא חן בעיני ה'.
לפי בית שמאי, אפשר לפרש שהפך את מידותיו, מהטבעי - מה ש-נח, אל התורני - חן. לפי בית הלל, אפשר לפרש שהקב"ה חננו בתורה כי טבעו הפנימי מצא חן בעיניו.
|
|
|
|
|
