אם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם

ביליצר, נעלם ממני המוסר שאתה מוצא בהתנהגות זו. מה מוסרי בקבוצת אצולה בעלת הון רב החיה על חשבון הציבור ומנצלת אותו לקידום האינטרסים שלה. נפוטיזם הוא מושחת במה שהוא מקדם אינטרסים כלכליים ושלטוניים [השנים תמיד קשורים אחד בשני]. אם תתבונן בעינים פקוחות תמצא עדות מאלפת לדבר במעשה שארע כאן בזמן האחרון. הביטוי 'שיהיה בילדיו עצם מעצמותו' מעיד על חינוך לתמימות המשרתת את בעלי האינטרסים, תמימות עיוורת ומזיקה מאד.
עודד  

כתב ביליצר: 'ציבור חייב מורה דרך אשר יבוא ויצא לפניהם'. מה אתה מבין במושג 'ציבור'? האם זה עדר שצריך רועה להוביל אותו, או קהילת אנשים משכילה הצריכה גם מורים גם שליחים. המושג 'רועה ועדרו' אמנם מאד ציורי ומרגש ומקובל ביותר, כל עוד מתעלמים מן המקום אשר בו מסיים העדר את מסעו, בהדרכתו המסורה של הרועה.

וחזרה לנושא השיחה. אדם המשרת במשרה מסוימת אינו בעל חזקה עליה. בניו ודאי שלא, וראוי מאד שלא יבואו במקומו או יתמנו למשרות אחרות משום השפעת אביהם. זה פתח ודאי לשחיתות. הרואה יתבונן היטב במציאות אצלנו ויבין.

עודד

כותב ביליצר: 'הנני תולה את פרשנותך בענייני רב מחוסר הכירות בתופעה, אולי תתבונן ברב בית כנסת שהינך מכבד ותבין את הצורך גם למשהו יותר גדול כמו עיר'.

כאדם העוסק הרבה בהיסטוריה, אני סובר שיש לי הכרות מסוימת עם הענין, לא רק אצלנו אלא גם אצל אחרים. העיר איננה בית כנסת ואזרחי העיר אינם קהילת בית הכנסת. אבל מה שקשה לך לקבל הוא שאינני כבשה אחת מעדר צאנו של הרועה. והרב אינו רועה, מרן או אדמור. קשה לך להפנים שינוי חברתי עמוק ומבוסס, אשר במסגרתו הרעיון של נושא השיחה הזו הוא פסול מעיקרו, והפסיקה בענינו מגונה בחריפות ופסולה.
 עודד

ביליצר, אתה הופך את הסדר. מרב בית כנסת בקשת ללמוד על העיר, וכעת מן העיר על בית הכנסת. אכן קהילה צריכה רב שידאג לצרכי הדת שלה. לשם כך היא ממנה אחד והוא עובד אצלה ושליח שלה. עיר צריכה ראש עיר שידאג לצרכי העיר. היא ממנה אחד, והוא עובד את אנשי העיר ושליח שלה.

שניהם, ראש העיר ורב הקהילה, אינם אמורים לקבוע עבורי מה ללמוד ומה לקרא ומה לחשוב. בעיקר עליהם לזכור היטב שהם עובדי הציבור ומשרתיו ולא אדוני הציבור ושולטיו. וכשסיימו את תפקידם, - כאן אני חוזר לנושא, - יפנו מקומם לאחרים. ואל יעשו תפקידם קרדום לחפור בו.

 הדימוי של עדר ורועה הוא אחד הנבזים ביותר שהומצאו. בטבע מצאה כל חיה אמצעי לדאוג לקיומה. כאשר האדם ביית את הבהמות לחיות משק הבית והפך רועה, דאג שתהינה מטומטמות ותלויות רק בו. אין הן יודעות דבר מלבד מההה מווו. אכן, הרועה דואג היטב להבמותיו, מוליך אותן למרעה, שומר עליהן מחיות טרף. בשכר זה הוא חולב אותן, ולבסוף מוביל אותן לשחיטה. אכן, רועה נאמן.
אני איני כבשה ואיני עז ואיני פרה. אני אדם עצמאי ואין לי רועה. די לי במורה שאני בוחר לעצמי. והבן היטב את הניגוד הגדול בין רועה למורה. עודד

עודד
הרעיון יפה, אם כי יחזקאל הנביא כבר המשיל את המנהיגים לרועים.