איתי
ראה: בפרשת יתרו, הקב"ה מבטיח תחילה, דרך משה רבינו, לישות את עם ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש אם אך ישמעו בקול ה'. רק לאחר שבנ"י אמרו "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה" - רק אז הקב"ה אומר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם".
אם כן, דבר ראשון אנו רואים שזה לא בא בפתאומיות. גם בעקדה חז"ל שאלו - למה היה אברהם צריך ללכת שלושה ימים לפני העקידה עצמה? ותירצו שלא יאמרו בא עליו והממו וערבבו פתאום, כלומר שלא יאמרו שהקב"ה הבהיל את אברהם ועשה את העקידה שלא מתוך שיקול דעת, ואם כן אין לייחס זאת לנאמנותו לקב"ה.
גם כאן אנו רואים שהכל מתוכנן היטב, ועושים שלושת ימי הגבלה, ואסור לעלות להר, הרבה הכנות - שעוזרות לנו לדעת, שבנ"י התכוננו לשמוע, ולא שמעו במקרה וידעו בדיוק האם הם שומעים, מה שומעים למה, מה המשמעות, מה ההשלכות וכו'. אנו גם רואים שמדובר במטרה משותפת לכולם ("ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"), ולא התאחדות ספונטנית ומקרית.
דבר שני, במעמד הר סיני - תוכן הדברים שהעם שומע הוא תוכן שונה. העם שומע שהקב"ה הוציאו מארץ מצרים. ומכיוון שמדובר בשמיעה נבואית, הם יודעים שאלו דברי אמת. כלומר הם מכירים את מקור הקול - יודעים לאן ליחסו. ובפרט הם שומעים שהקול מכוון למשה, וממילא יודעים שאכן משה מתנבא. מכיוון שתוכן הדברים הוא ההוצאה ממצרים, ממילא העם יודע גם את משמעות הברית בינו לבין הקב"ה: הקב"ה הציל אותם, לכן עכשיו ראוי שיהיו נאמנים לו. וכבר נאמר בספר דברים (ד,לד): "או הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך". ובסיכום של העניין שבו זה מופיע נאמר "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". בהתגלות הנ"ל המתוארת בברית החדשה אין את כל זה. מדובר שם בקול שנאמר ליחיד ואין לו שום משמעות לגבי העם, גם אם הוא שומע.
יש לשים לב לנקודה נוספת: בהתגלות הנ"ל המתוארת בברית החדשה, כתוב שירדה עליו רוח הקודש בדמות יונה. בספר דברים נאמר על ההתגלות בהר סיני (ד,טו, וכל העניין שם): "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש". דמות היונה הנ"ל, מלבד שהיא עלולה להיות מחזה של ע"ז, היא גם מופיעה באופן לא מתאים, שעלול להטעות את העם, ואין ראוי הדבר שכך יהיה ע"י הקב"ה, לאחר שבחורב נזהר שלא תהיה כל תמונה. אמנם גם שם כתוב שהקב"ה בא "בעב הענן" ,ונאמר שם "ודבריו שמעת מתוך האש", אבל העם השומע ידע שלא משם בא הקול, והקב"ה רק נמצא בתוך האש, אבל האש עצמה איננה דמות הא-ל.
נקודה נוספת היא, שבהתגלות הנ"ל המתארת בברית החדשה, לא ברור אם כל העם עמד שם, ודבר זה איננו מסתבר. הרי ישו לא הצליח כידוע לסחוף אחריו את כולם, ואף לא מסתבר שסתם כך ביום בהיר כולם התאספו למקום אחד, גם אם מצאו מנהיג מאוד כריזמטי, מה גם שלפי מה שידוע לי, העם לא האמין כ"כ בישו. במעמד הר סיני היו כולם נוכחים, שהרי רק יצאו ממצרים, וכולם היו מאוחדים, ושם כרתו ברית. יש לזכור שזה היה גם לפני שסנחריב וחבריו באו ובלבלו את האומות, כך שלא היתה להם סיבה שלא להיות קבוצה אחת אחידה.
נקודה נוספת: במעמד הר סיני העם כולו הרגיש בגודל החוויה, כמו שמוכח מכך שאמרו "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול דברי ה' אלוקינו עוד ומתנו..." וכל העניין שם (דברים ה', יט-כח).
ראה עוד בדברים ד', לב-מ, (חלק צוטט לעיל), שם רואים כי "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". בהתגלות הנ"ל המתוארת בברית החדשה, אין את כל זה. אין שם שום "הוכחה" ליכולתו הגדולה של ה', ואם כן גדולה יותר ההסתברות שלא דבר ה' היה זה, ואולי גם שאין סיבה ללכת אחרי הנביא הזה אפילו אם כן דבר ה' היה אליו, כי בודאי דבריו אינם "ברמה" של משה רבינו.
