אופי סנהדרין וגדולי ישראל

גם הבבלי בשינוי לשון תומך בירושלמי . בהוריות עמ' ב, מבואר שת"ח הראוי להוראה המבקש לעשות מעשה ע"פ הוראת בית דין הגדול שבירושלים (אלו שכלפיהם בוודאי נאמרה המצוה 'ועשית ככל אשר יורוך'), אם ברור לו שהם טועים, אסור לו לעשות על פי דבריהם, ואם בכל זאת עשה כן, הוא טעה בהבנת המצווה לשמוע בקול חכמים וסבר בטעות שהמצווה מחייבת אף באופן כזה, שאז הוא נחשב לשוגג ומתחייב בקרבן. (ובדרך אגב, ההגדרה ההלכתית של 'ראוי להוראה' חלה גם על אדם ש'גמיר ולא סביר' וגם אדם ש'סביר ולא גמיר', כלומר, חסר לו עדיין חלק מהותי בלימוד בכדי להגיע להוראה בפועל). נמצא אם כן, שאסור לשמוע בקול חכמים כאשר הטעות ברורה. ואף לגבי נושאים הלכתיים, אם הוא תלמיד חכם, אסור לו באיסור גמור לציית לחכמים, אפילו אם זו הוראת סנהדרין.  

עפ"י כללי הפסיקה המקובלים היה צריך לכאורה לפסוק כדברי הירושלמי משום שהבבלי לא נחלק על כך ובניגוד לספרי.  . תראו עד כמה היהדות מרחיקת לכת בחופש שהיא מעניקה לעצמאות מחשבתית לפי הירושלמי והבבלי. . אפילו שזה גובל ממש באנרכיה. הרי אם בענייני הלכה כל אחד יכול לעשות ע"פ תבונתו הכיצד תישמר המסורת ההלכתית ? אולי בניגוד למה שנהוג לחשוב, התורה כן סומכת על תבונתו של האדם, שהוא יודע שבדר"כ גדולי הדור בקיאים בהלכה טוב ממנו, ואם בכ"ז הוא מחליט לפסוק לעצמו בניגוד להוראתם, זה רק אחרי שחקר ובדק ושוכנע שסנהדרין טועים.

זהו בדיוק שיש הבדל.  וטענתך היא זהה לדוקטרינת דעת תורה שהמציא הרב שך.

הכל התחיל עם החידוש הגדול שחידש החתם סופר כשאמר " חדש אסור מהתורה" . וזה כשלעצמו חידוש עצום שלא נשמע כמותו עד החתם סופר. חידוש שהוא לגמרי הפוך מהיהדות הישנה. מאז היהדות החרדית חידשה הרבה מאוד חידושים שהם לגמרי הפוכים מרוח היהדות המקורית.

אחד החידושים הכי חדשנים והכי עקרונים והכי הפוכים שחידשה היהדות החרדית זה דוקטרינת הדעת תורה של הרב שך שאין שום הבדל בין שאלות בהלכה לשאלות על שאר נושאים בחיים.  התחיל אותו החתם סופר, המשיך אותו החזון איש, וביצר אותו הרב שך.

דוקטרינת הדעת תורה אומרת, שרק גדולי הדור יודעים מה טוב לדור, בכל נושא ועניין, החל מההלכה המשך בפוליטקה, אורח החיים, ההשקפה , הדעות, היחס לאחר, הלבוש, גבולות הגיזרה של השאלות המותרות, החינוך, לימודי הליבה ועוד אין ספור נושאים כולל האמונה שכל הכופר בדוקטרינת הדעת תורה, ככופר בתורה כולה.

 כדי לבסס את האמונה בדעת התורה, הם שיבשו וסילפו וצנזרו את המקורות התורנים הסותרים לחלוטין את דוקטרינת הדעת תורה.  במאמר זה נפתח בפניכם את מה שמסתירים מכם ונוכיח לכם שהעצמאות המחשבתית היא ערך עליון ביהדות ואין שום חיוב לשמוע לדעת גדולי הדור בנושאים שאינם הלכתיים.

כולם בדורנו יודעים לצטט את דברי רש"י והרמב"ן המעתיקים את דברי הספרי (דברים, פסקה קנד, סעיף יא) בקשר לחובה להישמע לרב; 'אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין'. לכן שוב ושוב בכל מקום וישוב, כולם בלי יוצא מהכלל ידקלמו את המנטרות שהם ח"ו לא שואלים ולא מהרהרים אחרי גדולי הדור. כל מה שגדולי הדור יורו לנו אנו נעשה- אנו עפר ואפר לעומת גדלותם- הם מטיבים לראות הרבה יותר רחוק מאיתנו, אז למרות שאיננו מבינים, נעשה כל מה שיאמרו לנו.

הפועל היוצא מכך שאין שום ערך למחשבות האדם, למצפון האנושי ולקול הפנימי שלו. גם אם האמירה של גדול הדור, היא בניגוד גמור לכל הגיון בסיסי וסותרת את המצפון והקול הפנימי שלך, עליך לפעול בניגוד גמור למה שאתה מרגיש וחושב. כשאוסרים על האדם להחליט ע"פ דעתו ומצפונו, הופכים את האדם, נזר הבריאה, לרובוט משובט.

ואם ישאל הקורא, וכי מי אתה ומה אתה, שאתה יכול לחלוק על גדולי דורנו ולומר לנו מה ההלכה מחייבת בחובת הציות לגדולי הדור. התשובה לכך פשוטה. זה לא אני. זה הגמרא והראשונים. אותם מקורות שמסתירים מהמון העם. ועצתי לך כעצת הגמרא בחגיגה ג ע"ב:  "אף אתה עשה אוזנך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאין ואת דברי מטהרין, את דברי אוסרין ואת דברי מטהרין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין". כנס למאמר של ראובן מלמד ותלמד את ההלכה ע"פ המקורות.