האם יש לדון בשאלות ללא נפ"מ מעשית?

בעל,

בעל בעמיו,רצוי שתתן הדגמה אחת או שתיים על נושאים חסרי משמעות במדעי הרוח שנתקלת בהם אישית כדי שכולנו נבין על מה אתה מדבר.

כשקוראים מדרש בקריאה פשטית, מגיעים למקומות הזויים כמו ניסיונות ההסבר על זיווג האדם ובעלי החיים.
אבל מדרש אינו פשט, וכותביו לא התכוונו שהוא יהיה פשט, ולכן צריך לקרוא אותו קריאה מדרשית.
לדוגמא, המדרש הזה שמספר על משכב האדם הראשון עם כל בעלי החיים, בקריאה מדרשית מינימלית (בלי להכניס הרבה מושגים נוספים). 
ביאה = זיווג = חיבור = קשר.
כלומר, האדם התבונן סביבו וראה שאין אף בעל חי שהוא יכול ליצור עמו קשר שימלא את צרכיו הנפשיים, רק יצור דומה לו שזו האישה.
באותה מידה היה יכול להיות כתוב גם שהאדם הראשון בא על כל הצמחים או על כל הסלעים, והכוונה הייתה זהה. אלא שהדימוי הזה היה נראה לכותב המדרש מופרך, משא"כ הדימוי של משכב עם בע"ח.

כשקוראים מדרשים בקריאה מדרשית, רוב הבעיות לא קיימות.

אפרים
נתקלתי בלא מעט דקדוקי עניות והרצאות על כלום. בלנ"ד אתן דוגמאות.

ארתח, 
קודם כל, אפולוגטיקה אינה מילה גסה בעיני. אם יש לך סיבה מספיק טובה להגן באופן שיטתי על משהו, למה שלא תעשה את זה?
שנית, גם אם יש לך בעיה עם אפולוגטיקה, זה לא אומר שצריך לקרוא את המדרשים בקריאה פשטית שהיא ודאי קריאה שהדרשן לא התכוון אליה (אם חשוב לך לדעת את כוונתו, יש גם קריאות שלא מתעניינות בזה).

ארתח,

לא קראתי את כל דבריך הארוכים שם.
אחזור ואומר בפעם העשירית.
היכן שיש אנשים, יש שוטים.
ובכל תחום יש מקרה קצה.

השאלה היא איך אנו מתייחסים.
האם אנו מקדשים את זה.

ואם הבנתי נכון, עיקר טענתך על ה"מחקר" היתה שהוא מילתא דפשיטא, לא שהוא דן על מה שאינו קיים במציאות.

אתה מתעמת שם ובעוד מקומות עם עמדה שאינה קיימת. כביכול, כל מה שקורה באקדמיה ובאמנות, הוא דברי אלוהים חיים.
כל ביקורתך בנדון פורסמה הרבה פעמים, בבמות השייכות לאותה תרבות.
זכורני שהארץ הקדיש פעם (לפני שנים) מוסף שלם על תופעת האמנות המודרנית שאין בה ממש.
ביום שאיזה במה חרדית מסודרת, תפרסם ביקורת מעין דמעין זה, על אחת מאמונות ההבל הרבות בהן החברה משופעת, אזמינך למוזיאון על חשבוני.

בעניין מדעי החרתא והמוכנות הידועה שלהם לדון בחרתתת, כדאי לראות את מאמרה הידוע של זיווה שמיר: http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00744.php