גנבה ספרותית כאן בפורום.

מעניין שהאשכול המדובר לא לונקק. אז הנה.

א. לדבריך אסור לכתוב סיפורים על ילד חרדי התמה על סביבתו? ב. הסיפור שכתבתי איננו סיפור מוישי קלאסי. אני בסך הכל ציטטתי קטע מספרה של מנוחה בקרמן וניתחתי אותו. אם תטען שסגנון הסיפור הוא סיפור מוישי אם כן התבהרות גנבה אותו מבקרמן שכתבה את ספרה (כמדומני) לפניה. (וזה כמובן לא נכון כי בקרמן לא עסקה בנושאים אלו כלל וסיפורה לכשעצמו לא נועד לבקר) ג. הטעות היחידה שעשיתי היתה השימוש בשם מוישי, דבר שנעשה פשוט כי לא זכרתי שהשם בו השתמשה בקרמן הוא מיכאל. שם בו היא משתמשת לתיאור ילד חרדי קטן. לא העליתי בדעתי שלמוישי הנ״ל יש אמא.

אליקים

עוררת נושאים מעניינים.

אני מעיר בתחום אחר.

מהו ילד "עצכחי"?

ילד ששואל. ילד שמוכן לשאול.

אבל יש לשים לב כי מוישי (של התבהרות) שואל מתוך תמימות ומתוך אי הבנה כי השאלות ולפעמים המסקנות או המעשים שלו סותרים למה שמקובל בחברה שלו.

אך כאשר הוא מגלה זאת, הוא אינו הולך אחרי מה שעשה. להפך, הוא נבוך וחוזר בו.

אני זוכר דוגמא אחת. מוישי עומד בצפירה. וכאשר אמו רואה זאת, הוא מתבייש. כי הוא מבין שעשה לא נכון. הוא מבין שיש כאן קושי, כי הוא מזדהה לעת עתה גם עם היהודים שאינם חרדים מהשכונה שלו, אבל זה רק בגלל שהוא לא עמד עדיין על כך שיש סתירה, או שהוא שואל על הסתירה.

האם זה הופך אותו לילד עצכחי? תלוי מה אנו מבינים בלהיות עצכחי.

כפי שאני מבין, ילד כמו מוישי לא יישאר בשלב השואל אלא יוותר על שיקול דעתו כפי חינוכו למען הסתגלות חברתית ואמונית לדת השכונה (זה מונח טכני בפורום שטבע אחד מחברינו, אולי יתכן).

אמנם, אם מוישי יהיה נבון ועקשן, הוא באמת יתחיל לשאול שאלות. ואז תהיה לו ברירה בין שלוש אפשרויות:

א. לוותר על שכלו מפני החברה והאידיאולוגיה שלה.

ב. לוותר על הדת למען המסקנות הסותרות את האידיאולוגית.

ג. להיות באמת עצכחניק: לפרק חבילה, לשים לב שאידיאולוגיה אינה דת, ומסורת היא חבילה שכל אחד מפרטיה טעון בדיקה ולימוד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");