הטרגדיה בירושלים ושאלת תרומת האיברים

חלמיש, איני רופא אבל דומני שזה לא המצב הרגיל של מוות לבבי. כשהלב מת אין אפשרות להחיות אותו או את האדם באמצעות מכשור רפואי תחליפי. אם ניתן היה, אז בעיית רגע המוות היתה נפתרת כי אפשר היה לתרום איברים גם אחרי מות הלב.

להרחבה אני מביא את מאמרו של ד"ר יעקב לב מתוך נעם ט"ז שנתון לבירור הלכה הוצאת מכון תורה לשמה תשל"ג העורך הרב משה שלומה כשר בדיני הגוסס כותב הרמ"א בהגה אם יש שם דבר שגורם עכוב יציאת הנפש כגון שיש סמוך לאותו בית קול דופק כגון חוטב עצים או שיש מלח על לשונו ואלו מעכבים יציאת הנפש מותר להסירו משם דאין בזה מעשה כלל אלא שמסיר המונע -התקדמותו של המדע הרפואי ושל הטכנולוגיה ההדישה עוררה אצלנו בעיות הלכתיות אין מספר היא מאפשרת החייאת אדם החשוב עכשיו כמת כפי שהזכרנו לעיל אחת ההמצאות החדשות היא מכונת לב ריאות אם למשל אחרי תאונה נפסקת פעולת הלב והריאות לזמן מה יש בימינו האפשרות להפעיל את מחזור הדם והנשימה באופן מלאכותי בתקוה שבינתיים יתאושש הגוף ותתחיל הפעולה העצמאית של הלב והריאות לפעמים צמוד החולה למכונה זמן רב מצב כזה של ספק חי ספק מת יכול להימשך ימים ושבועות וקשה לקבוע מתי עובר החולה הזה את הקו חיים מות ודוקא קביעה זו תשובה למעשה אם בדעתנו להשתמש באבר מהמת ולהשתילו לחולה אחר ע"מ להציל את נפשו הרופא מכיר את התוצאות הפטליות העלולות לבוא כתוצאה מטעות בשיקול הדעת שלו הוא עלול לחשוב שהחולה הצמוד למכונה כבר מת ובאמת היו בו עוד סימני חיים הרופא הזה גורם למותו כשהוא מפסיק את פעולת המכונה ומאידך הוא אינו רוצה לאחר את קביעת המות מפני שלשם השתלה ראויים ביותר איברי מת טריים אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר כדי להוציא את הרופא היהודי מהסבך הזה הביע הרב משה מונק ז"ל את הרעיון שאפשר אולי להשתמש בבירור ההלכתי בהיתרו הנ"ל של הרמ"א כדי להמנע מאיסור רציחה אולי אפשר לראות במכונת לב ריאות רק דבר המעכב את יציאת הנשמה ואם הרופא מפסיק את פעולתה הוא רק מסיר את המונע הזה לפני זמן מה רצה גם הרב ברוך י י רבינוביין ^ להשוות את בעית מכונת לב ריאות להיתרו של הרמ"א הוא רואה בכך פתח לבעית איברים טריים להשתלה_ - הדברים הם בשם אומרם ואני משמש כאן רק צינור

תוקן על ידי חלמישצור ב- 23/01/2014 10:33:41

חלמיש,
הוויכוח על מוות מוחי או לבבי נוגע ללקיחת איברים להשתלה אחרי המוות המוחי ולפני מות הלב. במצב כזה מחברים את החולה למכונת לב-ראות, כדי שלא תיפסק פעולת הלב, ותוך כדי כך מעבירים את האיברים לגופו של המושתל. זה בדיוק המצב כאן. אם מדובר אחרי מות הלב, אי אפשר להחיות אותו שוב באמצעות מכשור, אחרת היו לוקחים את מי שמת מוות לבבי ומחיים אותו באמצעות מכשור ומשתילים את ליבו באחרים. ייתכן שבמצב בו הוא  מחובר למכשור לבו מפסיק לפעום עצמונית ונעשה תלוי במכשור (כלומר שניתוק המכשיר ימית אותו), ועל כך הוא מדבר שם. אגב, זה אומר שיש כאן רק ספק הסרת מונע ולא וודאי הסרת מונע, וזה קל יותר מדינו של הרמ"א.
זה מה שאני יודע על הנושא. יבואו הבקיאים ממני ויאמרו את דברם.

האם המצדדים במוות לבבי אינם מצריכים מוות מוחי בנוסף?

מוות מוחי קודם למוות לבבי. כשיש מוות לבבי המוח כבר מת.