|
|
| נשלח ב-10/3/2014 23:10 |
 |
| |
עודד,
רבי עובדיה ספורנו כתב ספר בשם "אור העמים" להורות דעת א-להים, אותו תרגם ללטינית ושלחו למלך צרפת. כיום כנראה שספרו יכול לעניין רק מי שמתעניין בפילוסופיה העתיקה ובפילוסופיה של ימי הביניים.
לו הדורות הראשונים ששבו לא"י אחרי אלפי שנים לא היו רגשנים, אזי משהו היה לא מתוקן בהם.
דברי הראי"ה קוק יסודם בדברי רבי זירא שבגמרא (בבא בתרא קנח:): אוירא דארץ ישראל מחכים. פירש רשב"ם: משעליתי לא"י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת הדברים. מחוץ לא"י, ישראל הינו בבחינת יעקב, כלומר עקב לעמים אחרים, ואז היצירה איננה לגמרי מקורית, אלא מושפעת מתרבויות של אומות העולם. אולם בא"י ישראל אמורים להיות בבחינת ישראל, שהינה בחינה באמת מקורית. כנראה במאה השנים האחרונות הראי"ה קוק היה אחד מהיהודים המקוריים ביותר שהתגוררו בארץ, אם לא המקורי מביניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 10:59 |
|
| |
יהיאור, במה דבריך והדוגמא שהבאת קשורים לתאולוגיה? ייתכן כותב: 'זו הנחה 'תאולוגית' מובהקת שאין חולקים על הלכה מפורשת'. - מה התאולוגיה קשורה לעניין? מם80, רגשנות היא תופעה אנושית רצויה מאד כאשר היא מופיעה בזמן, במקום ובמידה הנכונים. בתנאים אחרים היא מזיקה. אמירה זו נכונה גם לגבי כשרים אחרים. 'הכל במידה' הוא הכלל הנכון. ההתלקקות הרגשנית במילים ולעיסתם כמסטיק אינן מוסיפות כלום להבהרת ענין, ומפריעות למחשבה צלולה, והן מפתות גם את הקורא להיפרד מן האיזון המידתי הבריא ולהסחף אחר הרגש המוגזם. זו רומנטיקה וזו נזקה. ודאי שבא'י נוצרה חברה גדולה וזו בתורה יוצרת נכסי תרבות מקוריים משלה וטוב שכך. היצירה המקורית הגדולה שלנו היא המשפט העברי. בה גבר התלמוד הבבלי על הירושלמי, ושפתו, הארמית, היא השפה הבין-לאומית של האזור ההוא, באה במקום העברית. גם כותבים רבים כאן משתבחים בביטויים ארמיים על פני העברית. כך אני מבין את 'אויר ארץ ישראל מחכים' כקריאה לשמר את היצירה המקורית של הארץ ולא לאבדה. בדומה לבן גוריון שנאבק בציוני אמריקה ודרש מהם לעלות לארץ בטענה כי ציוני הוא המגשים במעשה את הרעיון. הבן גם את הסכנה ברומנטיקה המלוקקת הזו [המשפט 'השכל הכללי, המואר בקדושה פנימית, מאוירא דארץ ישראל [בארמית], הוא מקיף ועומד למעלה מכל הגבלות ענינים...' - זה משפט מתלקק במילים רגשניות, גדושות חוסר טעם]. לשם כל עליך להחליף את השבטים הפזורים שלנו בשבטים אחרים, ואת האויר שלנו באויר ממקום אחר ותבין. עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 11:43 |
|
| |
עודד
גם הירושלמי כתוב בארמית
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 11:48 |
|
| |
| יהיאור כתב: |  | | הסיבה שדיונים כאלה מתקיימים, ואינם דווקא שיח של חרשים כדעת ייתכן, היא כי מוסכמת על שני הצדדים כי הוכחה חזקה מתוך הפורמליות של ההלכה בכוחה לגבור על הנחות תאלוגיות. כלומר גם אם יש בין שנים מחלוקת תאלוגית הגורמת לחילוקי דעותיהם באיזה הלכה, הם שניהם אוחזים בהנחת יסוד תאלוגית שלישית כי סעיף ברור במשנה ברורה בכוחה להוכיח נגד מה שאמור לנבוע מהתאלוגיה שלהם. כמובן שזה נובע מתאלוגיית התגלות ותוקף ההלכה. מבלי משהו מההנחה הזאת כל שיח הלכתי בעולם הוא מגוחך. כמובן שייתכנו וויכוחים אם ומתי הנחות יסוד תאלוגיות אחרות יותר חזקות מפורמליות ההלכה או פחות חזקה וכו', אבל זה הסיבה שדיונים הלכתיים קיימים בעולם ולא כולם שיח של חרשים.היה מאד נחמד אילו היינו דנים בתאלוגיה במקום בהלכה, אלא שעובדתית לא ככה בנויה היהדות ההלכתית. (הנצרות למשל הרבה יותר קרובה לדיוני מהות תאלוגיים בשאלות מעשיות) |
|
יפה דרשת !
אז אולי כל התיאולוגיה מיותרת?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/03/2014 11:48:54
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 11:54 |
|
| |
בעל
בזמן חיבור הירושלמי , השפה המדוברת בארץ, היתה-ארמית+ יונית, וכך הירושלמי נכתב ארמית א"י וגם יונית.
אבל לאחר שיבת ציון האחרונה וחידוש השימוש בשפה העברית, חובה היתה למנהיגי האומה ובעיקר הרוחניים להשתמש אך ורק בשפה העברית, כפי הכרוז המקובל. עברי דבר עברית.
זו היתה אז צו השעה, ולדאבוננו גם היום זו צו השעה. למרות שהיום העברית חיה ובועטת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 11:59 |
|
| |
בעל,
אולי ההלכה מיותרת...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 12:05 |
|
| |
יתכן
אולי ננסח כך, שלפי תערו של אוקאם, אחת מהן מיותרת.
אפשרות ביניים, היה ניתן להסתכל על כל מערכת משפטית כמימוש של עקרונות מסוימים, ולקבל את העובדה שכל מערכת משפטית חייבת לתת כללים שלא יכסו את כל הפרטים בכל המקרים, וראה מו"נ ח"ג פל"ד. השאלה היא האם יש גבול שממנו והלאה המערכת המשפטית "משתחררת" מהבסיס שלה ומקבלת חיות עצמאית.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 12:06 |
|
| |
ייתכן
לאמונה באלוקים בהחלט מיותרת,
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2014 12:21 |
|
| |
עודד,
הרומנטיקה האירופאית נולדה כתגובה לשכלתנות של תנועת הנאורות שהיו בה דברים שפגמו במסורת ובחירות של הרוח הכלל אנושית ובטבעו הפשוט והישר של האדם. כתגובה לרגשנות היתירה ולרעיונות הגדולים של הרומנטיקה שרוב האנשים לא היו מסוגלים להכילם, נולדה המודרניות העוסקת ברעיונות קטנים בפרטי פרטים באופן קריר למדי. מה דרך הישר? לענ"ד האיזון הנכון בין שכל ורגש מצוי אצל הקדמונים.
התלמוד הבבלי נכתב בבבל בהשפעת הלשון הארמית. התלמוד הירושלמי נכתב בא"י בהשפעת הלשונות הסורסית, היוונית והרומאית. לענ"ד התלמוד הירושלמי מקורי יותר מהתלמוד הבבלי וקרוב יותר ברוחו לתורתם של התנאים. התלמוד הבבלי התקבל כי היו לו עורכים ומגיהים שתיקנוהו והוציאו גרסה ברורה ומפרש גדול (רש"י) שפירשו בתקופת הראשונים, בעוד שהנוסח של הירושלמי מצומצם וגרסתו משובשת ואין לו מפרשים ראשונים, מה שדורש תשומת לב רבה בלימוד. מכל מקום, הרמב"ם, עמוד ההלכה לדורות, פסק הלכות רבות עפ"י התלמוד הירושלמי.
אינני מתמוגג מלשונו של הראי"ה קוק, לא כי הינה רגשנית, אלא כי לענ"ד דרך התבטאותו מלאכותית. אולם אם מקשיבים לתוכן דבריו, גם אם סגנונו אולי זר לימינו, מגלים שמחשבותיו עמוקות ונבונות.
|
|
|
|
|
