חלמיש
הוורט הזה הופיע, שוב, ביתד נאמן של השבת האחרונה.
ושאלתי את עצמי איך עולה כזו שאלה שרחוקה כל כך מן הפשט ההיסטורי והספרותי.
ויש כאן כמה דברים מעניינים, הרבה יותר מאשר עצם הדרש הזה שמעורר אצל אדם זהיר הסתייגות - לדעתי.
א. צריך להיות מוכשר בלימוד כדי לדעת להעלות כזו שאלה. כלומר, לבדוק את הסיפור במקרא, או את עיבודו במדרשי חז"ל, כדי ליישם לגביו מימרה מאי שם בש"ס על העושה שליח לקדש אשה ואינו יודע מה עושה השליח.
ב. צריך להניח שהאבות וגם השליח שלהם נהגו בכל לפי ההלכה המאוחרת של חז"ל. וכמובן מי שירצה לטעון זאת יהיה לו על מה להסתמך לפי פשטות הלשון של מדרשים מסויימים.
ג. יהיה צריך להכריע במחלוקת לגבי פשטותו של הפסוק "ארמי אבד אבי". כאן להניח שהכוונה לאבי האומה הנרדף (בידי לבן או אחרים) אינה רחוקה מהפשט. בניגוד למה שנאמר בסעיפים הקודמים.
אבל זה עדיין מעט בהשוואה לשלושת הסעיפים הבאים, לדעתי:
ד. צריך להניח שלבן היה מעוניין להשמיד את זרע אברהם! וכאן ראוי לשאול: מה האינטרס שלו? מדוע השנאה הזו לאדם שאינו מכיר, אברהם ובנו יצחק? איך זה מתבאר מבחינה פסיכולוגית.
ה. צריך להניח שלבן הכיר את ההלכה וידע שאברהם ויצחק יקפידו עליה למרות שטרם ניתנה וטרם נוספו עליה גזירות דרבנן. ולכן אם יצליח לחסל את אליעזר, הוא מונע מיצחק אשה...
ו. אפשר לטעון שלבן שנא את יצחק ואת אברהם מפני שהוא השתייך לשונאי ישראל, מפני שישראל הם הטובים וכל השאר, כולל קרובי משפחה שאברהם מאמין שראוי להתחתן עמהם, כולם רעים.
זה חלק מהנראטיב (=סיפור מכונן שיכול להיות נכון או לא) לפי עם ישראל מגלמים את הטוב בעולם ויש מאבק, ברמה דואליסטית במציאות, בין טוב לרע. כאשר כל שאר העולם הם רעים ושונאים. כפי שהגוי, כל גוי, שונא יהודים, כך היה גם לבן. וכפי שיהודים נרדפים בכל הדורות ובכל המקומות (ויש לבדוק אם זה נכון) כך היה גם לאבות האומה הקדומים.
זה אומר משהו על עם ישראל ועל תפיסתו העצמית לפי ההתייחסות הזו. התייחסות שלדעתי היא שגויה וגם מזיקה.
1. עם ישראל הם הטובים ביותר. זה מפצה על חולשתנו ההיסטורית. אנו אמנם היינו בגלות אבל זה דווקא בגלל שאנו הטובים מכולם.
ראוי להוסיף שתפיסה זו אינה רק מנת חלקם של דרשנים בדרשות מהסוג שהובא כאן. זה גם הרמב"ם, למשל בדיני גיור (הגוי שאמרו לו למה לו להתגייר כי עם ישראל נרדפים בכל מקום ואמר: אני יודע, ואיני כדאי להצטרף אליהם, מקבלים אותו מייד). אבל אצל הרמב"ם זו עליונות תרבותית של מי שמאמין באמונות הנכונות (מונותיאיזם ומוסר) ולא יתרון אונטולוגי (במציאות, ודווקא הפנימית והנסתרת ולכן האמיתית) בניגוד לבעלי דרשות אלו (תפיסתם יוצאת החל מגישתו של ריה"ל על יתרונו האונטולוגי של היהודי בהשוואה לגוי וממשיכה לקבלה).
שנית, הנראטיב הזה מספק הסבר להיסטוריה. כל ימינו כעם וכיהודים היינו נרדפים - וגם ירדפונו תמיד בעתיד. עד לימות המשיח.
זה אומר שעם ישראל נתון במלחמה אינסופית. שאין מה לצפות לשלום, להיקלטות של עם ישראל בחברה שמתירה פלורליזם וחופש דת, כמו באמריקה או בישראל של היום (וכאן המחיר נוטה לפגיעה בהלכה בשם הפלורליזם, אבל זה נושא אחר, ואיני מתכוון לפוליטיקה).
אשר על כן, הדרשה הזו, ההסבר הזה למעשי לבן על פסוק שיכול לומר דברים אחרים לגמרי, מבוססת על נראטיב שניסיתי להסביר במה הוא שגוי ולמה הוא מסוכן. המשתעשע בו למעשה מלמד את השומעים והקוראים את הנראטיב הזה והופך אותו לחלק מתפיסת עולמם באופן לא מודע. אני רק מקוה שדברי כאן מועילים כאנטיתזה, כתיקון של הטעות. כהפנית המודעות לכך שאנו מתרגלים להאמין בנראטיב כזה, וצריך להיזהר.
(כמובן, מי שמאמין בנראטיב הזה רק יכעס על האפיקורסות שלי שאני מתריע כנגדו. אבל מה לעשות).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
