|
|
| נשלח ב-29/9/2014 04:12 |
 |
| |
| בערולאאדע כתב: |  | ספרן
ניכר שאחד משני הפיוטים העתיק מהשני אבל האם מוכרח שר"א קליר מ"ונתנה תוקף" ולא להפך ?
התופעה לכשעצמה העתקת פיוטים ידועה ויש עוד כאלה העתקות של הקליר מפיוטי ינאיי |
|
ראה כאן:
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2014 09:59 |
|
| |
ספרן תודה בקיצור הפיוט של הקלירי מפויט יותר ולכן סביר שזה ההעתק ע"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2014 16:25 |
|
| |
מפורום 'אוצר החכמה' :
הדברים הבאים כאן הובאו לעיונה של המחברת, הגב' אליצור, וביקשנו את תגובתה. והיא באה בזה:
<* style="margin: 0.5em 25px 0px 1px; padding: 25px 5px 5px; border: 1px solid #dbdbce; font-size: 0.95em; overflow: hidden; font-family: 'Lucida Grande', 'Trebuchet MS', Verdana, Helvetica, Arial, sans-serif; line-height: 18.2000007629395px; background: url(http://forum.otzar.org/forums/styles/prosilver/theme/images/quote_rtl.gif) 99% 8px no-repeat #ebeadd;">שלום,
כמה מהקוראים כבר ענו היטב להשגות ולשאלות:
א. כאשר יש פיוט פחות משוכלל (חריזה מקרית ובלתי סדירה וכדומה) כנגד פיוט משוכלל ובנוי בקפידה, סביר שהמשוכלל מאוחר יותר. אין כל ספק שהסילוק הקלירי משוכלל בתבניתו יותר מ'ונתנה תוקף'.
ב. הקטעים הדומים לסילוק הקלירי ב'ונתנה תוקף' הם בעלי לכידות פנימית גבוהה מאוד, ואילו הקטעים המקבילים בסילוק הקלירי כתובים באופן פחות מגובש ולפעמים ניכר שהוא מכניס גורמים מסוימים מתוך אילוץ. אין זה סביר שפייטן ישתמש בקטע רחב כזה ויצליח לבנות על פיו קטע קצר, מגובש ובהיר כזה שב'ונתנה תוקף'. סביר יותר שהקטע הקצר והבהיר הוא שקדם, והוא הורחב בסילוק הקלירי.
ג. לשאלה אם הקלירי נהג לעבד פיוטים קדומים יותר ולבנות עליהם פיוטים משלו: דוגמה מפורסמת לפיוט המיוחס לר' אלעזר בירבי קליר הבנוי על פיוט קדום יותר היא ההושענא 'למען תמים בדורותיו', הבניוה לפחות בחלקה הראשון על ההושענא הקדומה מאוד 'אום אני חומה'. הקלירי מעבד אפילו פיוטים שלו עצמו, ואכמ"ל.
ועוד שתי הערות: ראשית כול, עוד לפני גילוי הפיוט 'ונתנה תוקף' בגניזה הקהירית סברו כמה חוקרים גדולים שמדובר בפיוט קדום מאוד, משום סגנונו.
ושנית, העובדה ש'ונתנה תוקף' הוא פיוט ארץ ישראלי קדום (לכל המאוחר מן המאה השישית למניינם) אינה מפחיתה מ'כבודו' אלא להפך - הוא נכתב בתקופה הקרובה מאוד לחתימת התלמוד, והדבר רק מוסיף על חשיבותו.
ולבסוף, כפי שכתבתי במאמר, אין בכל הגילויים הללו כדי לפגוע באגדה על ר' אמנון ממגנצא. צריך רק לקרוא אותה כפי שהיא כתובה בספר אור זרוע, ובאמת לא נאמר שם שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא אמר אותו בבית הכנסת.
בברכה,
שולמית אליצור
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 17:41 |
|
| |
ראשית, "כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד", לא בהכרח נכתב כאנטיתזה ל"דיין נעשה עד", אלא לפי דעתי לקוח מהמשנה באבות סוף פרק ד': "...שהוא היוצר והוא הבורא והוא המבין והוא הדיין והוא העד והוא בעל דין והוא עתיד לדון..." (ושם מפורש "שאין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שוחד", כלומר מדובר בדין צדק)
(הערות קטנות נוספות
א. יש לשאול האם "כבקרת רועה עדרו" משמעותו ספירה לצורך מעשר בהמה? האם זוהי משמעות המילה "בקרת"? אני מבין בקרה כ"בדיקה". היינו: משפט.
ב. "ותחתוך קצבה" יש לשאול אם הכוונה היא למה שכתוב אח"כ "כמה יעברון וכו'". הרי בינתיים יש הפסק של "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון". בלשון התנ"ך ובלשון הפייטנים, אפשר לעבור בקלות מעניין לעניין באותו עניין מבלי להדגיש שכך נעשה.
ג. הביטוי "כמה יעברון" איננו ברור ויש להסתפק אם אכן כוונתו למיתה.)
ועוד: כותב המאמר לא פירש כיצד "ותשובה ותפילה וצדקה" מבטל את הדין האקראי. הרי אם כמות המתים והחיים נקבעה מראש, אם כן העברת רוע הגזירה מאדם אחד היא הריגת אדם אחר. קשה להאמין שהפייטן נותן תהילה לא-ל (כמו שמבין כותב המאמר) בכך שנותן אפשרות לאדם אחד לחיות על חשבון חברו.
ולבסוף: הפייטן מתאר מן הסתם כיצד זה נראה בעיני בני אדם. בעיני בני אדם, שאינם מבינים חשבונות שמיים (כלומר: הרי ידוע שבני אדם אינם מבינים חשבונות שמים), בעיניהם הם כצאן לפני הרועה, שאינם מבינים אותו, אבל הם יודעים שבתוכם, כלומר מביניהם: "כמה יעברון וכמה יבראון", ורק אחר כך נזכרים לשים לב על "מי יחיה ומי ימות". כלומר אנחנו, בני האדם, רואים זאת כעניין שרירותי, אבל אפשר לומר שאדרבה: דווקא מתוך כך אנו מבינים, שכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט (אני מניח שהפייטן הכיר את הכלל הדרשני הזה) - "כמה יעברון וכמה יבראון" כלל, "מי יחיה ומי ימות" - פרט. בתחילה זה נראה לנו כדבר סוחף, אך אחרי מחשבה אנו מבינים שזהו דבר פרטי "מי יחיה ומי ימות", ומשכך עלינו לחפש אחר הפתרון "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה." גם ההקשר לשיטת הענישה הרומית, איננו מחייב שהכוונה בעיני ה' אלא בעיני בני אדם. כך שהפייטן דווקא בא לחנך את הקהל, באמירתו להם שיש אפשרות לשנות גזר דין, ושאין אקראיות.
|
|
|
|
|
|
