האם המאבק הוא על קבר דוד ?

<מגדולי המתנגדים הליטאים, נוהג מנהג חסידים ונושא בתאר כאחד מהאדמורי"ם.>

כנראה שהוא תוצאה של השפעת הסביבה, החברים והחינוך שקיבל בילדותו.

יעקב אדלשטיין (רב) – ויקיפדיה

נולד בברית המועצות  לרב צבי יהודה אדלשטיין, רבה של שומיאץ‏, ולמרים, בתו של הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובקה. למד ב'חדר' המקומי בשומיאץ, בהנהלת הרב זלמן לייב אסטולין. לאחר מכן למד ב'חדר' שבעיירה קלימוביץ' הסמוכה. בבחרותו עלה ארצה יחד עם הוריו ואחיו, הרב גרשון אדלשטיין, לימים ראש ישיבת פוניבז'. המשפחה התיישבה ברמת השרון והאב צבי יהודה כיהן כרב המקומי.

______________________

זלמן לייב אסטולין – חב"דפדיה

כשהחלה המהפכה הקומוניסטית הוריו מאמציו של ר' זלמן לייב, שהיו חסידי קאפוסט, לא הסכימו לשלחו לבית ספר בו מלמדים כפירה. כיוון שהיה ילד מאומץ, קל היה להורים להערים מהשלטונות את עובדת קיומו.

במקום ללכת ללמוד בבית ספר כמו שאר בני גילו, החל ללמוד אצל רב העיירה הרב דוד אליהו הכהן. הרב, שהיה בשנות התשעים לחייו, היה סגי-נהור, ולימד את ר' זלמן לייב בעל פה.

לאחר פטירתו של הרב כהן, בעת שר' זלמן לייב היה בן 13 לערך, החל ללמוד אצל ממלא מקומו ברבנות העיירה, הרב אדלשטיין שהיה מתלמידיו של רבי חיים מבריסק. ר' זלמן לייב שלמד כמה שנים רצופות גמרא מתוך הבנה מעמיקה, המשיך ללמוד אצל הרב אדלשטיין בעמקות גדולה, את מפרשי הגמרא. כתמורה לימד ר' זלמן לייב את ילדי משפחת אדלשטיין גמרא, רש"י ותוספות.

במשך ארבע שנים למד ר' זלמן לייב עם הרב אדלשטיין, כאשר כל משך זמן הלימוד היה ר' זלמן לייב עומד על רגליו. בתקופה זו סיימו ללמוד יחד את כל הש"ס.

לאחר ארבע שנות לימוד, עלה הרב אדלשטיין לארץ הקודש. קודם שעלה, הציע לר' זלמן לייב למלאות את מקומו כרב העיירה. ר' זלמן לייב שהיה אז כבן 17 בלבד, כבר נחשב לבקי, חריף וגאון גדול ואף כונה "העילוי משומיאץ". אולם ר' זלמן לייב סירב לבקשתו של ידידו.

נולד בברית המועצות  לרב  צבי יהודה אדלשטיין, רבה של שומיאץ‏, ולמרים, בתו של הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, רבה של מלסטובקה. למד ב'חדר' המקומי בשומיאץ, בהנהלת הרב זלמן לייב אסטולין. לאחר מכן למד ב'חדר' שבעיירה קלימוביץ' הסמוכה. בבחרותו עלה ארצה יחד עם הוריו ואחיו, הרב גרשון אדלשטיין, לימים ראש ישיבת פוניבז'. המשפחה התיישבה ברמת השרון והאב צבי יהודה כיהן כרב המקומי.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/05/2014 06:00:18

כ"כ ה"כסף משנה" על הרמב"ם שהבאתי לעיל: "ומה שכתב ולא יפנה אדם לבקר הקברות - זה סיום מ"ש שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר נפש שע"ג קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים שאינם צריכים שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים כך פירש הריב"ש לשון זה". עכ"ד. ומבואר אפוא שכך היא גם דעת ה"כסף משנה" וגם דעת הריב"ש, וטעמם ונימוקם עמם.

הרמב"ם פסק דברים אלו להלכה, וחתם ש"לא יפנה אדם לבקר הקברות", ופשטות דבריו הוא - או שאין ללכת לבקר את הקברות כלל או שאין לבקר קברות הצדיקים בפרט, כי דבריהם הם זכרונם, ויש ללמוד את תורתם, ובכך יהיו נזכרים (וכמו שהבאתי לעיל מה"כסף משנה" והריב"ש).

ולכאורה מה שהביא את הרדב"ז לפרש מה שפירש, זה הסייפא בדבריו שכתב כי "נהגו כל ישראל לפקוד את מיתיהם ולהשתטח על קבריהם". אך די ברור לי שהרמבמיסטים לא יסכימו עם מנהג זה או פירוש זה.

לא הבנתי, האם בכוהנים עסקינן, דאיכא לומר שיש איסור גורף על עצם כניסה לבית קברות? ודאי שלא. דברי הרמב"ם פשוטים:

- "ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר": אדם שאינו צדיק בונים נפש על קברו, וזהו לצורך זיכרון.

- "והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהן, דבריהם הם זיכרונם": אדם צדיק, לא (!) בונים לו נפש על קברו, כי אין צורך, משום שדבריהם של הצדיקים הם זכרונם.

- "ולא יפנה אדם לבקר הקברות": פשוט אין מה לחפש שם, וכ"ש הכסף משנה, משום "שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים".

ויש עוד להוסיף את דברי הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל שכתב כי "הנכון שהרמב"ם נגד הפניה לבית הקברות אפילו כדי להתפלל שם וכדומה", (שו"ת הריב"ד, הלכות תשובה, סימן ד). ואמנם אם יש צורך כלשהו (לא תפילה על הקברות וכיו"ב), כדוגמת בקשת מחילה מהנפטר בפני מספר אנשים (וכ"ש הר"מ בהלכות תשובה פ"ב הי"א), כתב הרב קאפח (שם) שהדבר נצרך כי על-ידי כך האדם מעמיק "חרטתו וחזרתו". זאת אומרת שמדובר במעשה שלא קשור לנפטר אלא קשור לאדם החי, כי בכך שהוא מבקש סליחה על קברו של האדם שהוא חטא כנגדו, נוצר אפקט תודעתי חזק יותר של חרטה וחזרה בתשובה.