קריאת אקמות בשבועות. האם אין גבול לכחו של מנהג?

אַקְדָמוּת מִילִין, וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא:

אַוְלָא שָׁקִילְנָא, הַרְמָן וּרְשׁוּתָא:

ראשית הדברים ופתיחת שיח

אקח תחילה הסכמה ורשות

בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת, דְאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא:

בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי, עֲדֵי לְקַשִׁשׁוּתָא:

בשתים ושלש שורות שאפתח בחרדה

ברשות בורא עולם ונושאו עד זקנה.

גְבוּרָן עָלְמִין לֵיה, וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא:

גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא:

גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן,

אילו היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים,

דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:

דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא:

אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים,

ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות –

הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָא, וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא:

הָקֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי, וְכַבְּשֵׁיהּ בְּכַבְּשׁוּתָא:

)את) הדר אדון השמים והשליט ביבשה

הקים יחידי את העולם ואין חקר ליסודותיו.

וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵיה, וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא:

וּבְאָתָא קַלִילָא, דְלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא:

ובלי לאות שִׁכְלְלוֹ ובלי כל חולשה

באות קלילה שאין בה ממשות.

זַמִין כָּל עֲבִידְתֵּיהּ, בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא:

זֵהוֹר יְקָרֵיה עֲלִי, עֲלֵי כּוּרְסֵיהּ דֶּאֱשָׁתָא:

הכין כל מלאכתו באלו ששת הימים,

ואור כבודו עלה על כסא של אש.

חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא, לְשַׁמְשׁוּתָא:

חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין, סַגִיאָה טְרָשׁוּתָא:

צבא אלף אלפים ורבבה לשרתו,

משרתים חדשים צומחים כל בקר, רבה אמונתו.

טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין, כְּלוּל גַפֵּי שִׁתָּא:

טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן, שְׁתִּיקִין בְּאַדִשְׁתָּא:

ועוד שרפים יוקדים כלולים בשש כנפים,

עד שלא תינתן להם רשות, ישתקו בדממה

יְקַבְּלוּן דֵין מִן דֵין שָׁוֵי, דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא:

יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא, לִתְלוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא

וקוראים זה אל זה יחד בלי איחור,

"מלא כל הארץ כבודו" ושלש קדושות.

כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַי, כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא:

כְּרוּבִין קֳבֵל גַלְגַלִין, מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא:

קולם כקול אשר לפני שדי, כקול מים רבים,

כרובים לעומת אופנים, מרימים (קולם) ברעש,

לְמֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין, כְּוַת גִירֵי קַשְׁתָּא:

לְכָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְחִין, זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא:

לחזות בפנים מראה עין חצי הקשת,

לכל מקום שמשתלחים בזריזות ממהרים.

מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ, בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא:

מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא:

מברכים "ברוך כבוד ה' ממקומו" בכל לשון לחישה,

ממקום בית שכינתו שלא צריך לחפשו.

נְהִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא, מְקַלְסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא:

נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ, לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא:

המון כל צבא מרום משבחים באימה,

(את) הדר מלכותו לדור ודור יתגלה ויתפרש.

סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא, וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא:

סִיוּמָא דִלְעָלַם, וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעָתָא:

סדורה הקדושה אצלם. וכאשר עברה השעה

יסיימה לנצח ולא יחזור לומר אף לא לשמיטה.

עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא:

עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא:

אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים), שבקביעות

מאמירים אותו שחרית וערבית.

פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ, לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא:

פְּרִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ, יְחַווּן בְּשָׁעוּתָא:

מופרשים לחלקו, לעשות לו רצונו,

נפלאות שבחיו יספרו בכל שעה.

צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג, דְיִלְאוֹן בְּלָעוּתָא:

צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל, וְהַנְיָא בָּעוּתָא:

ה' רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה,

תפילתם לכן יקבל ותועיל בקשתם.

קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא, בְּתָגָא בִּשְׁבוּעָתָא:

קֳבֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא, יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא:

קשורה (התפילה) לחי העולמים בכתר בשבועה,

כנגד פאר התפילין של הקב"ה, יושבת בקביעות.

רְשִׁימָא הִיא גוּפָא, בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא:

רְבוּתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל, קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא:

רשומה היא התפילין עצמה בחכמה ובדעת

גדולתם של ישראל הקוראים את שמע.

שְׁבַח רִיבּוֹן עַלְמָא, אֲמִירָא דַכְוָתָא:

שְׁפַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ, בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא:

משבחים (ישראל את) ריבון העולמים באמרות טהורות,

נאה לספר שבח ה' בפני מלכים.

תָּאִין וּמִתְכַּנְשִׁין, כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא:

תְּמֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ, בְּעֵסֶק אַתְוָתָא:

באים ומתכנסים אומות העולם כדמות גלים,

תמהים ושואלים על עסקם באותיות (התורה).

מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ, שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא:

אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית, מִדוּר אַרְיְוָתָא:

"מי ומי הוא אוהבך יפת המראה,

כי למענו את סובלת במעונות אריות?

יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין, תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא:

רְעוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ, בְּכָל אַתְרְוָתָא:

יקרה ונאה את, אם תתערבי לשלטוננו,

רצונך נעשה לך בכל מקום".

בְּחָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן, קְצַת לְהוֹדָעוּתָא:

יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ, בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא:

בחכמה משיבה להם קצת להודיעם:

"לו חכמתם הייתם יודעים ומכירים

רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא:

רְבוּתָא דְיַעֲבֵיד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא:

מה חשיבות לגדולתכם לעומת אותו השבח,

הגדולה שיעשה לי כאשר תגיע השעה (של הישועה).

בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא:

יְקָרֵיהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא:

בהביאו לי אורה, ואתכם תכסה בושה,

כבודו כשיתגלה בתוקף ובגאון.

יְשַׁלֵם גְמֻלַיָא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא:

עמיקָתָא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא:

ישלם גמול לשונאיו ולאיי הים

ועמקות לעם חביב ורב זכויות.

חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:

קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵשׁ גַלְוָתָא:

שמחה שלמה תבוא בהביאו את כלי המקדש הטהורים

לעיר ירושלים, כאשר יכנס הגלויות.

יְקָרֵיהּ מָטֵיל עֲלֵיהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילָותָא:

גְנוּנֵיהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא:

כבודו יפרוש עליה יומם ולילה,

חופתו יכין בה מלווה בתשבחות.

דְזֵיהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא:

לְפוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא:

בענני זוהר ופאר סוכתו,

לפי מעשי האדם יעשה את החופות.

בְּתַכְתַּקֵי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא:

תְּחִימִין צַדִיקֵי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא:

בכורסאות זהב-פז ושבע מעלות

מותחים הצדיקים לפני אדון המעשים.

וְרֵיוֵיהוֹן דָמֵי, לְשָׂבְעָא חֶדְוָתָא:

רְקִיעָא בְּזֵיהוֹרֵיהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא:

ומראיהם דומה לשבעים משמחה,

כרקיע בזהרו וכזיו הכוכבים.

הֲדָרָא דְלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא:

וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא:

והדר שאי אפשר לפרט בשפתיים,

ולא שמעו ולא ראו הנביאים בחזיונם.

בְּלָא שָׁלְטָא בֵיהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִנְתָא:

מְטַיְילֵי בֵיהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא:

עין לא ראתה בתוך גן עדן

(איך) מטיילים בו במחול עם השכינה.

עֲלֵיהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא:

שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא:

עליו יצביעו: זה הוא! אבל באימה,

קיוינו לו בשביה באמונתו הרבה.

יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמוּתָא:

מְנָת דִילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא:

ינהגו עולמות כעלמים (במחול),

(זאת) חלקנו שמבראשית הפרישנו תרומה.

טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא:

וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא:

סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים,

ואחד באחד יסתבך ויעשה מלחמה.

בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:

יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא:

בקרניו ינגח השור, בהמות, בגאותו,

יקפץ הדג כנגדו בסנפיריו בגבורה.

מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא:

אֲרִיסְטוֹן לְצַדִיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא:

יגש אליו בוראו בחרבו הגדולה,

סעודה לצדיקים יתקין וארוחה.

מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא:

נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא:

מסיבים לשולחנות של כדכוד ואבני אקדח,

ולפניהם נשפכים נהרות אפרסמון.

וּמִתְפַּנְקִין וְרָוֵי, בְּכַסֵי רְוָיָתָא:

חַמַר מְרַת דְמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא:

ומתעדנים ורוים בכוסות רויה,

יין עסיס שמבראשית שמור ביקב.

זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַח דָא שִׁירָתָא:

קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא:

זכאים! כמו ששמעתם שבח השירה הזאת,

(יהי רצון) שכן תהיו קבועים באותן החבורות.

וְתִזְכּוּן דִי תֵיתְבוּן, בְּעֵילָא דָרָתָא:

אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִילָי, דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא:

ותזכו לשבת במעלות העליונות,

כי תשמעו לדבריו היוצאים בהדר.

מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:

צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:

מרומם הוא אלוקינו בראשית ובאחרית,

חפץ ורצה בנו ומסר לנו את התורה.