|
|
| נשלח ב-13/6/2014 11:59 |
 |
| |
נחמת העדרים,כמה יפה ,מרדכי בן דוד במיטבו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 11:59 |
|
| |
את הפסוק מישעיהו 'ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל' אני מבין: ותהי האמת נעדרת, ונעדר מי שסר מרע משתולל. כיצד הרעים המשתוללים מתקבצים לעדרים, ר'ל אגודות, ראינו בפרשת הולילנד.
שואל מם80: ' מדוע התרחק העולם בדורות האחרונים מהאמת? '
מה פרושה של הקביעה הזו?
מי הוא אותו עולם? בני אלו תרבות הם הנוטשים?
מהי אותה אמת שרחקו ממנה? האם אמת אחת ויחידה היתה או אולי אמיתות שונות?
האם דורות קודמים אחזו באמת?
האם מאסו בכלל בבקשת אמת, או שמחפשים אחריה בדרכים חדשות?
האם הקביעה הזו מלמדת משהו על העולם, או היא הרגשה סוביקטיבית של האומר אותה ביחס לעצמו: אני מחזיק באמת. פעם כולם החזיקו באותה האמת [האמנם אי פעם?] כעת נטשו, משתולל הרע סביבי ונותרתי לבד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 15:02 |
|
| |
מימוני,
כמובן שנכון להגדיר את האמת כדרך הישר.
הרב מיכי,
לענ"ד
מדויק יותר לומר שבתקופה המודרנית/פוסטמודרנית האמת איננה נמצאת במקום אחד.
עודד,
כלל במושכלות שהאמת אחת, אלא שמאחר שאין דעת בני האדם כדעת בוראם, אינם מסוגלים בעולם הזה לדעת את האמת בשלמותה. על-כן ניתנה תורה למען בני האדם לא יסתמכו רק על בינתם. מאברהם אבינו ועד לדור ראשון של אמוראים היה עיקר זמן הופעת התורה בישראל. מאז ואילך האמת הולכת ונעדרת, והראיה ריבוי המחלוקות בהלכה ובדעות ובמידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 15:57 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | | נאמר בספר ישעיהו: ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל. |
|
שהאמת נעדרת, אז הסר מרע משתולל ובצדק.
הרי מי ישתולל אלה שלא רוצים באמת ? הרי הם משיגים את צורכיהם מעשות רע וטוב להם. אבל הסר מרע משתולל כי אין לו כלום ולא רוצה לעשות רע שתהיה לו ולכן משתולל.
ואבל אי אפשר לצטט משפט אחד מכל המכלול.
הנביא מתחיל (א) הֵן לֹא קָצְרָה יַד השם מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ:
כלומר שיש אמת אחידה - כמו מתמטיקה ומדע - במוסר והערכים ? אז לא קצרה יד השם מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע (מליצה כמובן אבל המסר ברור שכל זועק מחולי ומעוני ויש אמת ? אז השומעים מושיעים אותו = לא כבדה אזנו משמוע)
אז מי מונע ממנו להושיע ולשמוע ? ממשיך הנביא ואומר
(ב) כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ:
(ג) כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה:
(ד) אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן:
(ה) בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה:
(ו) קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם:
(ז) רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם:
(ח) דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם:
(ט) עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ:
(י) נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים:
(יא) נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ:
(יב) כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם:
(יג) פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּידֹוָד וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר:
(יד) וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא:
(טו) וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל.
שאנשי האמת והסר מרע משתוללים ?! אז,,,,,,
וַיַּרְא יְדֹוָד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט:
(טז) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ:
(יז) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה:
(יח) כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם:
(יט) וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם יְדֹוָד וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְדֹוָד נֹסְסָה בוֹ:
(כ) וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְדֹוָד:
כלומר אחרי כל מלחמת עולם, בני אנוש מוצאים איזה אמת כביכול. וזה המושג וייראו ממערב את השם וכו' וכו'
צריכים גם להבין שזה מחזוריות שחוזרת על עצמו בכל שלושה דורות.
הדור הראשון הוא הדור שלא ידע את יוסף ומתחיל המהפכה החברתית והמלחמה העולמית.
הדור השני כאוב ופצוע ומתחיל להגדיר חוקי חברה טובים אבל בלי תבונה ודעת הם לא מרגישים שהדור השלישי שוכח מה הביא את המלחמה, ואז שוב חוזרים לטעון שאין אמת ושוב אנשי אמת וסרי מרע משתוללים ושוב ושוב.
זה עומק דברי חז"ל שכל שבעים שנה אלוהים מכלה את הממזרים כי מי יכול לעשות מלחמות ? רק ממזרים !! כלומר הילדים שנולדים במקרה, והחברה שחושבת שהילדים בבעלותם ?! אז מה הבעיה להקריב אותם ?
אבל אם תהיה אמת והילדים יהיו של המשפחות ? אז אף אדם לא יצא למלחמה פשוט נחפש את האמת.
תוקן על ידי maxmen ב- 13/06/2014 15:57:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 16:26 |
|
| |
מם80, כדאי לנטוש את אותם משפטים שבלוניים, שמוסרים איזה דרוש ולא מתארים עובדות. אלו לא יקדמו אותך בהבנת העניין.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 16:39 |
|
| |
מקס,
עד לתקופה המודרנית רוב הצבאות בעולם לא היו עממיים אלא מבוססים על בני מעמד האצולה ששמרו על טוהר ייחוסם. הסיבה למלחמות בעולם נובעת מרצון של רודפי שררה לשלוט, ואם בעבר היו אלה מלכים כובשים ומשפחות האצולה, הרי שבתקופה המודרנית אלה הטייקונים והפוליטיקאים ואנשי התקשורת. באופן פרדוקסלי, הדמוקרטיה, שנלחמה בשחיתותה של האריסטוקרטיה, מאפשרת לכל בור ועם הארץ להיבחר לתפקידי שררה ולהשחית את החברה. לפיכך, כשהאמת נעדרת, נעשית עדרים עדרים, אזי רודפי שררה מנצלים את הפירוד כדי להשתרר, ואילו מי שסר מרע, מתרחק משררה ומתאוות ממון, נחשב אצל הרבים כחסר-דעת מאחר שאיננו חפץ בשררה ואינו מרבה ממון.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 18:26 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א
אמרי דבי רבי שילא: כל מי שסר מרע - משתולל על הבריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2014 18:38 |
|
| |
פירוש הרב משה אביגדור עמיאל לסוגיה:
ותהי האמת נעדרת, נעשית עדרים עדרים והולכת לה. והכל שואלים, א"כ הדבר מה יש לנביא להתאונן על זה, הלא אדרבא זה סימן ברכה, שנתרבו כל כך חברות "שומרי אמת" עד שנעשית האמת עדרים עדרים? אכן תשובה מספקת על זה תהא "האמת" גופא, האמת של זמננו, שאמנם לא אמת אחת אנו רואים, אך אמתות הרבה שאחת סותרת את חברתה. אכן כשם שהנביא מתלונן "שאין אלקים בארץ", אם כי אדרבא עבדו לאלילים רבים, כי כשיש אלילים רבים אז "כל היתר כנטול דמי" ואף אלקים אחד אין בארץ, ככה גם עם האמת "חותמו של הקב"ה אמת" וכשיש אמתות הרבה "נעשית עדרים עדרים", אז "ותהי האמת נעדרת" לגמרי "והולכת לה", הולכת כעשן נידף, כצל יעוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2014 21:56 |
|
| |
הנה פירוש שד"ל המלא לפסוק מישעיה עם הסברים:
האמת - האמונה והתמימות (לדעת שד"ל, המלה אמונה במקרא ובגמרא פירושה אמת, אמיתות, אמנה, נאמנות, יושר, צדק. האמונה והתמימות, כוונתו לנאמנות, כנות, הגינות).
וסר מרע משתולל - מלשון אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו), מוליך יועצים שולל ושופטים יהולל (איוב י"ב י"ז), מוליך כהנים שולל (שם שם י"ט), עניין השגעון והעדר הדעת (רש"י, ויטריגנא, קוציוס), וכן אלכה שולל וערום (מיכה א ח) אלך כמשוגע, וכאן הכוונה (כמו שכתב רש"י) מי שהוא סר מרע הוא מוחזק שוטה על הבריות. (רש"י: כל העולם אומרין עליו שוטה הוא).
שד"ל, שהוכיח את דורו פעמים רבות על התרחקותו ממסורת אבותיו ונהייתו הרדודה אחר תרבות המערב, כתב בשנת תר"ד את השיר "האמת נסי", המבוסס על הפסוק מתהלים "נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה", והקרוב בתוכנו לפסוק מישעיה. להלן השיר:
קושט ויושר, אמת בת שמים,
אותך מנוער ועד כה אהבתי;
מעוז מצר בעבורך ניצבתי
דורך הקשת וחוגר מתניים
לפני השקר כרועי ברכיים
רבים ראיתי ואת ריבך רבתי;
מרמה שיקצתי, נכלים תיעבתי
כבוד הנחלתי לברי כפיים.
על כן משטמה ומשאת החלה
ביני וידידי; חסר לב שמוני
ולדון קישוט המשוגע דימוני.
נאוה ושחורה, גבירתי, עד קבר,
טוב לי עליך שאת חרפת גבר;
אהיה קישוט מפני קושט סלה.
|
|
|
|
|
