חקר המקרא בעת המודרנית

(2) מקור h : נוצר ע"י כותב חרדי שמקום מגוריו אינו ידוע. מקור זה אינו מזכיר יישובים, מתעלם מהקשר לארץ ועוסק בעיקר בציוויים ארוכים וסבוכים.

(3) מקור k: יש שמזהים אותו עם מקור d. כותב זה עסק לפרנסתו בכוורנות וכן ניהל מחלבה. הוא ניסה לפרסם את העסק שלו בכל דרך אפשרית ולפיכך הצמיד לארץ בכל מקום את התואר המוזר "זבת חלב ודבש" כידוע, הן חלב והן דבש אינם זבים מהאדמה. כמו כן, מוזר הקישור בין חלב, שהוא חלבון, לבין דבש, שהוא רכז סוכרים. דוגמה מעט קיצונית לכך ניתן לראות בקטע בו התבלבל הכותב והצמיד את התואר למצרים. "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש".

סיפור המבול הוא רק סיפור אחד מהסוגה של סיפורים פוסט אפוקליפטיים שרווחו במאה ה21, סיפורים שתיארו את חורבן העולם בשל מתקפות זומבים, פיצוצים אטומיים או תנאי מזג אוויר גרועים, היו שניסו לזהות אותו עם צונאמי שתקף את מזרח אסיה בראשית המאה.

סיפור הפלשתים הוא שיקוף של המאבק עם הפלשתינים, יושבי עזה במאה ה20 וה21. נראה שהפלסטינים ניהלו מאבקים עם הישראלים על מקורות מים, מה שמשתקף בסיפור הבארות, וכן על עליונות טכנולוגית-צבאית, מה שמשתקף בסיפורבספר שמואל על האיסור להחזיק חרבות או נשק ברזל אחר.

יציאת מצרים היא כנראה שיקוף של מלחמת ששת הימים, נראה שהמצב הכלכלי הגרוע ערב המלחמה נחרט בזכרון הקולקטיבי כעבדות למצרים והניצחון הגדול כגאולה שבעקבותיה שבו הישראלים ל"ארץ כנען" אזורי ההר, בהם התגוררו כותבי הסיפור - מקורות d וk.
בהתאם לכך ניתן לפרש את מכת דם כקרב צליחת התעלה, בו האדימו המים מדם, את מכתכנים כתיאור התנאים הסניטריים הגרועים בהם הוחזקו השבויים המצרים ועוד.
נראה שבראשית נחגג הניצחון במשך חודש שלם שנודע כ"חודש האביב" מכיון שהמשק לא הצליח להחזיק חודש חופשה בעונת הקציר, צומצמו החגיגות לשבוע.

משה (במקור, כנראה בוז"ה) הוא ללא ספק בנימין זאב הרצל, החוזה והמייסד של מדינת ישראל. כמותו, הוא חי בחוגי החברה הגבוהה של העם המשעבד, שינה את אורחו משראה איש 'מצרי' מכה איש עברי, כנראה האירוע של הצלפת דרייפוס שתמונה המתעדת אותו נתגלתה באחרונה בחפירות תל פריז. ניסה לשכנע את המלכים המשעבדים להעניק חרות לעמו ומת בגלות.

דוד, המנהיג - המצביא, הוא ללא ספק דוד בן גוריון. כמותו, הוא נחשב למייסד הממלכה, גאל אותה מהשעבוד לפלשתים, נלחם בשליטי סוריה והפך את ירושלים לבירתו. אולם רבים בממלכה לא היו מרוצים משלטונו והוא הכניע את יריביו הפוליטיים בתקיפות ובאכזריות. נראה שהכותבים לא אהדו ביותר את בן גוריון ועל כן שתלו השמצות שונות בתוך כלל הסיפור התומך בו.

_________________

טוב שכן טוב!

אריאל

פרודיה חמודה מאד! איקון ירוק.

חבל שצריך לבזבז זמן מול טענות סרק כאלו, אבל זה מה שיש.

כמובן, עיקר הלימוד הוא להכיר בשאלות החשובות שכן נשאלות ולדעת לענות עליהן בכנות.

וכפי שיש להיזהר מהפרזות ומהשערות שיוצגו בתור אמת ודאית, כך יש להיזהר ולשים לב לשאלות שכן עומדות בפנינו.

ולא כתבתי אלא מיגון ליבי שהחכמים שמסוגלים לכך אינם עוסקים בכך מספיק, או שאין מקשיבים להם. ובאמת מרוב טענות סרק, כמו אלו שלעגת להן, השאלות החשובות יותר עלולות להידחות הצידה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

רב מימון, אם יורשה לי לפרש את אריאל, אין הוא אומר שהשאלות לא חשובות, להיפך: השאלות חשובות וצריך לעסוק בהן, אבל שיטת החיתוך למקורות היא ההתחמקות מהעיסוק בשאלות. עיסוק בשאלות היא לנסות ולהבין מה חשבו והבינו אלו שכתבו את הדברים, ושיטת המקורות עושה בדיוק את ההיפך מזה. מתמקדת בבדוי ועוזבת את המצוי.

מיימוני וארתח, אני מסכים בהחלט עם שניכם. ובהרחבה: ההערות של ביקורת המקרא הן בהחלט הערות בונות ומשמעותיות, הפרשות שאברם הביא, לדוגמא, עזרו לי להבין לעומק כמה פרשות שהתקשיתי בהן שנים.
יותר מזה, הייתי ממליץ אפילו ליצור בפורום מדור שבועי שיביא בקביעות את קושיות ביקורת המקרא על הפרשה.
אלא שהביקורת אינה מסתפקת בהערות ומנסה להמציא תשובות. וכאן, כיאה למלכת מדעי החרתא, היא נכשלת בהנחות בלתי מבוססות ובקפיצות לוגיות אדירות.
ניתן לומר שיש לה תשובה אחת שהיא: מי ששנה זו לא שנה זו. אלא שלפעמים זה לא עובד? מי ששנה זו שנה גם זו וערך אותו לנוסח שלו אבל שכח להוריד כמה משפטים.
כך ניתן ללוש את החומר כרצונך כיון שלעולם לא יהיה ניתן להוכיח שאתה טועה.

כל זה לא היה כל כך גרוע אם לא הביטחון העצמי העצום הממלא את ליבם של מבקרי המקרא. מידי פעם הם יוצאים לציבור, בהבעה של ניוטון עם תפוח על הראש, וחושפים שלמשה רבינו היו קרנים. המון העם, הירא וחרד מתואר דוקטור, מאמין באמונה שלמה ש'המדע הוכיח' ואדם שיעז לחלוק על זה הוא מאמין בכדור ארץ שטוח וגלגלים בשמים.

הטריגר לכתיבת דברי היה קריאה חוזרת של דברי ישראל פינקלשטיין, שבביטחון שיכול להזיז הר טוען שהתורה היא פברוק של יאשיהו, זאת על סמך הוכחות לעוסות לעייפה שעוביין דק משערות ג'ינג'ים (שהן השערות הדקות ביותר)

סיפור חטא העגל

סיפור מוזר זה נוסח כנראה כדי להשמיץ את אהרן, גיבורו הראשי.
אם ננסה לנתח את הסיפור נגלה שהמסר הוא: ברגע בו המנהיג, משה, עוזב את העם והאחריות נמסרת למשנהו - מוכיח אהרן שאסור להסתמך עליו כמנהיג.
לפי זה נוכל לגלות את שורשו ההיסטורי של הסיפור: הסיפור נתחבר בידי מקור h. ליתר דיוק בידי פלג של מקור h שאנו מכנים hm. אהרן הוא המנהיג החרדי בראשית המאה ה21, הרב אהרן שטיינמן. הסיפור יצא מקרב פלג של מתנגדים להנהגתו, הללו טענו כי הרב אהרן שטיינמן טוב כמשנה למנהיג אולם לא כמנהיג עליון. מכאן נוכל גם להבין את תיאור פלג מצומצם שלא השתתף בהילולות החטא ונותר נאמן לדרכו של משה - הלויים. ממצאים היסטוריים מירושלים (אסטלת שטיימן = חזיר) מוכיחים כי מנהיג פלג זה היה לוי.

יתרו או הקיני מופיע לעצים כאיש ולעתים כעם - בעלי בריתם של בני ישראל. כנראה שמדובר בדרוזים, שבט ידידותי לישראלים שהאמינו בנביא בשם יתרו.

אריאל אכן פרודיה מעולה.

אבל אם נרצה לאבחן את הבעיות של ביקורת המקרא ראוי להבחין מספר דברים: לצורך הדיון ביקורת המקרא היא שלל ניתוחים של הטקסט המקראי (לרבות הנביאים וכו') המבקשים להפעיל כלים שונים להבנת הטקסט, מקורותיו וכוונת מחבריו – כלים שהמשותף להם הוא יומרה אובייקטיבית ללא מגבלות דתיות.

מהמאפיינים של שיטה מדעית שהיא לא מגבילה מראש את תוצאות המחקר. ביקורת המקרא מגבילה עצמה (גם אם לא פורמלית) בכך שלא מתאפשרת כלל מסקנה מחקרית שהדברים התרחשו כפשוטם או עכ"פ קרוב למה שמקובל אצל המאמינים. ברגע שאני מגביל את עצמי לסוג המסקנות שאוכל להגיע אליהן, הצאתי עצמי מכלל המדע. ואין שייך לומר כאן שגם הפיסיקה מגבילה עצמה למשל למערכת חוקיות שלאחר המפץ הגדול משום באין הדברים דומים כלל. ממתודה מדעית ואפילו פסוודו מדעית הייתי מצפה שלא תניח או תגביל את המבוקש.

אבל יש בביקורת המקרא גם בעייתיות אחרת והיא גזירת "עובדה" מ"אפשרי". אסביר למה כוונתי. יש לפננו מכלול של מסמכים וממצאים חפציים כמו טקסטים וממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות שלצורך הטיעון אקרא לו "ממצאים". השאלה היא איזה ארועים היסטוריים מתוארים בהם, מה היו כוונותיהם ואמונותיהם של מחברי הטקסטים ויוצרי החפצים, מי הם היו, מתי נעשו הדברים ועוד ועוד.

ישנם מספר רב מאד (אולי פילוסופית אין סוף) השתלשלויות שסופן הוא קובץ "הממצאים" שיש בידנו בפועל. תיאוריה תהיה טובה יותר מחברתה, אם תקשור בצורה סבירה יותר בין הממצאים השונים. מה פירוש "סבירה"? אין לי תשובה מוחלטת אבל למשל סיבוכיות יתר היא פגם, התעלמות ממצאים המפריעים לתיאוריה היא פגם. האם אפשרי שמה שטוענת גירסה מסויימת של ביקורת המקרא התרחש? תלוי באותה הגרסה כמובן, אבל עקרונית כן זה אפשרי. האם זה סביר יותר מהסבר אחר? זאת צריך לנתח בצורה עניינית.

לפני שנים למדתי ביקורת המקרא באחד הקורסים באוניברסיטה. לזכותו של המורה ע"ה ייאמר שהוא סבר שלגרסת המסורת מעמד שווה בתחרות על ההסבר הטוב ביותר ויש מקומות לדעתו שדווקא זו מסבירה טוב יותר את מכלול הממצאים. האם המקצוע האקדמי של חקר המקרא בכל הכלים העומדים לרשותו הוא לגיטימי? בוודאי שכן. האם זה כולל גם ניתוח טקסטואלי? בוודאי. האם לגיטימי להעלות השערה שמקורות הטקסט המקראי נוצרו על ידי אנשים שונים בתקופות שונות ובכוונות ומטרות שונות? מנקודת מוצא מחקרית, גם על זה אין ויכוח. אמונה דתית היא לא טענה לגיטימית כנגד תיאוריה מחקרית.

מכאן לא נובע שכל שטות שמישהו כתב על מנת לקדם את הקריירה האקדמית שלו הוא מדע או אפילו דברי טעם. ביקורת המקרא לא חייבת להיות מטומטמת וכל מקרה ומקרא לגופו.

תוקן על ידי yerubaal ב- 29/06/2014 12:59:31