ברשותכם אוסיף את נקודת מבטי, שהיא צורה נוספת של רעיונות שנכתבו פה.
נקודת המוצא שלי היא שכל קשר ביננו לבין האלוקים הן במחשבה הן בדיבור והן במעשה, הוא קשר הנובע רק מלמטה למעלה, ז"א כל תפיסותינו בענייני הרוח כולל הנבואה בכלל, נבואת משה ומתן תורה הרי היא תפיסה סובייקטיבית כלל אומתית. לעולם, לא תיתכן אצלנו הבנה, וכ"ש קשר אפי' קל שבקלים במובן האובייקטיבי של המושג אל.
פועל יוצא מהבנה זו, שאין אנו יכולים לייחס שום דבר מהנעשה בעולם לאלוקים האובייקטיבי, אלא אך ורק לאלוקים שבתפיסתנו. ואפי' עצם בריאת העולם אין לה שום מובן הגיוני מהאלוקים האובייקטיבי שאין אנו יכולים להכיל שום היגד חיובי כלפיו אלא רק מה הוא לא, וגם זה באלגוריה מסוימת. ולכך אין אני יכול להכיל בדעתי את הרעיון שאל טרנסצנדנטלי ברא חומר כלשהו.
ויתרה מזאת, הרי העולם הגשמי נברא בנקודה מסוימת המכריחה הגדרה של זמן, דבר הסותר במהותו תחילת מחשבה בעניין האל. במילים אחרות, לא יתכן שמבחינת האל שהוא דבר פשוט [פשוט במובן של לא מורכב] יהיה עולם שהתחיל בנקודה מסוימת, הוא חייב להיות אינסופי כמו יוצרו. האפשרות היחידה (כמובן הכל נכתב כאן לדעתי האישית )להניח קצת את הדעת מבעיה זו היא להבין שכשאנו מדברים על "בראשית ברא אלוהים" אנו מדברים על ה"אלוקים שלנו" הסובייקטיבי ז"א מכיוון שנראה לנו בצורה כמעט אינטואיטיבית שיש מנהיג לבירה, אז בהכרח שיש כזה אחד ואפי' שאין לנו שום יכולת להשיג את האמת האובייקטיבית הטהורה לגביו, אנו יכולים ורוצים להתייחס אליו כבורא וכמנהיג שלנו.
אותו הדבר גם בעניין השגחה פרטית, אין אני יכול להניח שהאלוקים האובייקטיבי משגיח עלי צופה במעשי ומזמן לי רע או טוב כגמולי. מכיוון שאין בהבנתי יכולת לקשור אותו בשום מובן לעולם הגשמי. מה שכן אני יכול, זה להניח מאותו היגיון שגרם לי להניח ולהאמין שיש בורא לעולם אזי הוא משגיח ומשלם טוב להולכים בדרך הטוב ורע להולכים בדרך הרע, ולכך אני (שוב, מלמטה למעלה) חי באמונתי זו שטוב יתוגמל בטוב.
כאן אנו מגיעים לנושא האשכול, השאלה המרכזית שהצבת בעניין היא איך יכול להיות שמאלוקים יצא רע?? ואיך הוא נותן מקום לרע הזה להשתולל בעולם.
אם אנו מדברים על האל האובייקטיבי אז באמת אין כל מענה לשאלה הזו, מצד אחד, אבל מאידך גיסא השאלה לא מתחילה מכיוון שלגבי האל האובייקטיבי אין אנו מסוגלים להבין כלום.
אבל אם נמשיך בקו המחשבה שלעיל, נראה שבעצם כל המניעה המחשבתית שיהיה רע בעולם, נובעת מתוכנו עצמנו מהמוסריות הטבועה בכל רמ"ח אברנו. ז"א מאותו המקור שנובעת ההכרה בעצם מציאותו של בורא עולם. נובע גם ההתקוממות הברורה כנגד הרע בבריאה ואי היכולת להכילו.
אבל, לצערנו העולם מלא באנשים שהגיונם מעוות או שמידותיהם קלוקלות מהיסוד, ובהבנה הסובייקטיבית שלהם אין כל מניעה מלעשות רע (או שבשכלם המעוות אין זה רע) ולכך יש מקום לרע! מאותו מקום שרוב בני האנוש שוללים את מציאותו של הרע, ישנם אנשים שנותנים לו מקום ואפי מחברים אותו לאלוהים.
היכולת של לבחור בטוב היא עצמה המקום ממנו נובעת הכרה הזו בהכרח קיומו של הטוב. ומהמקום הזה אנו צריכים/רוצים/חייבים לפעול בעולם מתוך האמונה הברורה בטוב ולמגר את הרוע מתוך אותו המקום שאנשים נותנים לו מקום. ולא רק את מעשי הרוע אלא את השורש המעוות של כל הדעות והתורות המפתחות את אותו חלל בתודעה האנושית
