|
|
| נשלח ב-5/7/2014 22:10 |
 |
| |
מיימוני
אם כדברי הרש"ר הירש, למה יריקה שהיא פעולה מבזה? ולמה חליצת סנדל שהיא גם כן פעולה מבזה? ומה פירוש שהיבם שחלץ איננו מתקדם בעולם? ובפרט בימינו שאי -היבום הוא לכתחילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2014 22:52 |
|
| |
מוסיף על דברי אליקים
הא דמלך לא חולץ אף שמוחל הוא משום שגנאי הוא לו ואינו יכול למחול על כבודו. סנהדרין פ"ב מ"ב
"החליצה היא מחמת זרות אותן הפעולות לפי מנהגי אותם הזמנים, ושמא ימנע מעצמו אותה הזרות וייבם" (רמב"ם מו"נ ג מ"ט תרגום קאפח, שבעצמו מוסיף כי המלה הערבית בה השתמש הרמב"ם שהוא תרגם "זרות" ניתן לתרגמה גם כ"גנות", והדבר ברור מן ההקשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2014 23:13 |
|
| |
מטריף אותי הקטע הזה שבית דין "מייעצים" לך, ובמשך הדורות - זה הופך לנורמה, ואחר כך לאופציה היחידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2014 01:08 |
|
| |
חסדא, שכיוונתי לדעתך? דומני שאני זה שאמור לברך את הברכה הזאת, לא? 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2014 01:52 |
|
| |
נאך א ברכה פון אידיש קינד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2014 07:46 |
|
| |
אדם_ה1 <בית הדין הרבני לא נותן לייבם?> מתקנות הרבנות הראשית משנת תש"י: תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג, עמ' 169, תקנה מס' 3: גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצות יבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל. וראה שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן כו אות ב:
ומעתה יש לתמוה על מה שכתבו הרבנים הראשיים לישראל, לגזור על כל תושבי ארץ ישראל "לאסור" עליהם לגמרי מצות יבום, ונוראות נפלאתי ובמיוחד על הגרב"צ עוזיאל, שאיך מלאם לבם לצאת נגד גדולי הפוסקים, ומרן הקדוש אשר קבלנו הוראותיו ככל אשר יאמר כי הוא זה, וכל קדושים שעמו, ולאסור לקיים מצות יבום, ואמינא ולא מסתפינא שאין כל תוקף להסכמתם, ואדרבה מצוה לעודד ולחזק את ידם של הבאים לקיים מצות יבום, והם ספרדים ומבני עדות המזרח. ואין לי ספק שאהבתו של הראש"ל הגרב"צ עוזיאל לאחד את האומה גרמה לו לקלקל את השורה, כי אין זו תקנה אלא קלקלה. [וראה בס' הצבי ישראל (משואה לדור עמוד פ"ו) שכ', בישיבה אחת של מועצת הרבנות הראשית, הציע הגרב"צ עוזיאל ז"ל לוותר על השחיטה הספרדית בירושלים, ולאחד את כל השחיטות, ושגם הספרדים יקבלו עליהם מנהגי האשכנזים, וזאת מרוב חשקו לאחד את כל האומה, ואז עמד הגרצ"פ פראנק, ואמר, אף אם הרבנים הספרדים יסכימו לבטל שחיטתם, אקום אני ואארגן שחיטה ספרדית בירושלים, כי על כל עדה להחזיק ולנהוג כמנהג אבותיה, ובמנהגיה המקובלים מדורי דורות. ע"ש]. וראיתי מ"ש בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי' פג), שאפי' אם השואלים הם מארץ ישראל שהיא אתרא דמרן, מסתברא שחלה עליהם הוראת הרמ"א שמצות חליצה קודמת, ואפי' שניהם רוצים ביבום אין מניחים אותם ליבם, כי לכ"ע לא הותרה מצות יבום אלא כשמכוונים לשם מצוה, ובלא זה יש איסור כרת של אשת אח עליהם. ולכן מצוה ליעצם לחלוץ כמצות הרמ"א. ע"כ. ונראה שזהו טעמו שנתן יד לתקנה חדשה הנ"ל. ובמחכ"ת אין דבריו אלו אלא דברי תימה, דאנן קי"ל כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה, מכל מקום, ואפי' מכוין ג"כ לשם נוי מקיים המצוה, וכ"כ המאירי (יבמות לט ב) וז"ל, זה שביארנו שמצות יבום קודמת, לא סוף דבר שמכוין ביבום לשם מצוה, אלא אפילו אם נתכוון בה לשם נוי או לשם ממון, שנא' יבמה יבא עליה, מכל מקום. וכ"כ המרדכי (פרק החולץ סי' לא) וז"ל: וראיתי בתשובת גאון, שכתב, שיבם שרוצה ליבם אפילו לשם נוי או לשם ממון הרשות בידו, דקי"ל כרבנן שחזרו לומר יבמה יבא עליה, מכל מקום. עכ"ל...
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/07/2014 07:47:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2014 08:04 |
|
| |
נדב וכולם
על ניתוח המושג של "רצון" לרמותיו כתבתי לעיל.
ואני כותב עוד בתשובה לשאלה אם יש בזיון בטכס החליצה -
בוודאי שמטרתו המקורית היא לבזות את היבם. כתבתי בעבר הרחוק שלדעתי הייבום נועד להעניק בית לאלמנה צעירה שאין לה ילדים כי אין לה לאן לחזור. אם יש לה ילדים, היא נשארת בבית המשפחה/השבט שאליו הגיעה עם נישואיה לבעל שעכשו מת. אם אין לה, לאן תחזור ומי יקח אותה. יתכן שאביה או אחיה יקבלו אותה בחזרה אבל זה לא הכרחי. ובעולם שבו אין חיים אינדיבידואליים, העולם שבו ניתנה תורה, ובו לאשה אין פרנסה (מלבד כמעט רק זנות), זו תקנה סוציאלית של התורה בכסות של שמירת שם המת.
חז"ל פירשו שייבום נעשה רק לאשה אחת מבין נשות המת ואני חושד שזו פרשנות שלהם כדי למעט בפגיעה באיסור אשת אח, לאחר שהצורך הסוציאלי הצטמצם בימיהם. (ואיני יודע אם זה פירוש שנעשה מתוך מודעות לשינוי או שהאמינו שזו מטרת התורה). וגם זה כתבתי אז.
וממילא הטכס נועד במקורו לגנות, כפי שהובא כאן גם מהרמב"ם ודלא כדברי הרש"ר הירש.
אמנם דבריו נאמרו על מנת להקל על תחושתנו לנוכח טכס שהוא כמוכח כאן פוגע במי שבסך הכל מבצע את הראוי לו: לא לכפות נישואין על אשה אלמנה שהתורה השאירה תלויה בו.
ודבריו בהחלט ייתכנו. ניתן הרי לפרש את הטכס כמכוון לא כלפי הגבר שחולצים את נעלו אלא כלפי הרעיון של גבר שמזלזל. ובכך מקיימים גם את המסורת וגם נזהרים מפגיעה באדם יקר שמציית לדברי חכמים. והאם לא מצינו כעין זה?
רק מה, זו פרשנות יוצרת משמעות, שאינה כמסתבר הכוונה המקורית, הפשט ההיסטורי, בתקנת חליצה שבתורה. אבל כיון שאנו מאמינים שהתורה ניתנה לנו מה', קורא כל הדורות, אי אפשר שלא תהיה משמעות בדברים מעבר למה שהם יפים לשעה אחת בלבד בהיסטוריה. וזה כלל גדול בכל התורה כולה. (רק שמי שצריך לחלץ את המשמעות המחודשת הם אנו, תלמידי החכמים, שלנו ניתנה התורה כפקדון).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2014 19:07 |
|
| |
ר' מיכי, מה זה משנה אם אין איסור כזה? הייתכן שחז"ל יורו לשקר? השקר הוא מאוס כשלעצמו, גם בגלל הפסוק שהבאת.
ולגבי השאלה "איך הם באמת מורים לשקר" מה שכתבת היא הנותנת, כיון שהבעייתיות בשקר היא לא 'איסור' -גזירת מלך בלא טעם, אלא רעיון ערכי, א"כ כשיש לנו ערכים גבוהים יותר בסולם הערכים כמו "מפני השלום" וכדו' -חז"ל מורים לשקר, וה"ה הכא כיון שחשו לאבא שאול דעובר על אשת-אח דאו' -ערך איסור עריות מבטל את ערך האמת.
נדב, מה הקשר?! גם אם אין משמעות לאמירה, עדיין יש להרחיק מדבר שקר.
וכל השאר: מי דיבר על טעמי המצוות??
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2014 21:11 |
|
| |
| פתיאמי כתב: |  | | מטריף אותי הקטע הזה שבית דין "מייעצים" לך, ובמשך הדורות - זה הופך לנורמה, ואחר כך לאופציה היחידה. |
|
זו "האופציה היחידה" אך ורק אם אתה מעוניין לקבל על עצמך את סמכותם של אלו שחושבים שזו האופציה היחידה. [ובמדינת ישראל גם מבחינה חוקית, וזו בעיה אחרת].
אבל מעניין, למה זה מטריף אותך? האם תהליך כזה אינו אנושי וטבעי לגמרי?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2014 22:00 |
|
| |
כי אני מכיר אישה בת שמונים שהיא בודדה ועצובה כבר ארבעים שנה. ויכלה לחיות בטוב ובנעימים עם גיסה שהיה היחיד שהתאים לה. (הוא נפטר לפני כמה חודשים גם כן בודד כמוה)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2014 22:50 |
|
| |
חזק מה כל כך טבעי ואנושי במוטציה המופרכת הזאת?
|
|
|
|
|
