מה זה מחשבה?

מ

איני יודע אם כבר סיימת.

אני מודה ומתוודה: לא עברתי על כל המקורות שלך.

התוכל לסכם את הסוגים השונים של שימוש במילה "מחשבה"? אני משער שאין יותר מחמישה ששה, וביניהם הרבה מן המשותף.

וכמובן יש לחלק בין לשון מקרא לבין לשון חכמים ולשון עברית מודרנית מדוברת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

כל מקור בא לבאר משמעות ייחודית של המלה מחשבה, וגם אם יש מקורות שיש בהם מהמשותף הרי שיש בהם גם מהנבדל. אדרבא רציתי להראות שאפילו מלה פשוטה כמו מחשבה שלכאורה משמעותה ברורה לכל, מורה על משמעויות רבות אשר ההבדלים ביניהן לפעמים ברורים ולפעמים דקים, משמעויות שלעתים קרובות זו לזו ולעתים רחוקות זו מזו. בד"כ המשמעויות המצויות במילונים אינן אלא הכללות גסות וחלקיות של ההוראה המקורית. בבקשה להמשיך להיאזר בסבלנות. תודה :)

מכל מקום, עבור אלה שאין להם פנאי לעבור על כל האשכול, הנה משמעויות של המלה לחשוב שנלמדו עד כה:

להחשיב
להיזהר, להמתין, לשקול בדעתו
להצמיד, לקשר, לחבר ציורים, מחשבות
חלק העיוני במלאכה, לצייר בדעתו
לשער בדעתו, לדמות, להשוות דבר לדבר, להמשיל
לעשות חשבון נפש, לחשב בלבו מסלות דרכו
אמצעי להדריך
להרהר, לחקור, לעיין
להתכוון
לעמוד על החשבון, לעשות חשבון עם, לשער חלק, לחשב מה שייך למי לפי מידה
להקיף את כל צדדי האפשר
להבין דבר מדבר, להוציא תולדות והיקשים
לבאר ולהסביר דברים
לאמוד בדעתו
למנות
להימנות עם
לדעת את המקום
להתחשב, לבחור מה חשוב
לשאוב מהמקור, לשוב אל הראשוניות
להגיד

שים לב להבדל בין מחקר תורני-תלמודי (מה שעשו הן האמוראים והן התוספות והן חכמי ישראל בכל הדורות) למחקר פילוסופי-מדעי, שמחקר תורני-תלמודי מברר את רצון השם באמצעות תלמוד תורה, ואילו מחקר פילוסופי-מדעי מנסה להגיע למסקנות על סמך הנחות כאלה או אחרות. לדוגמא, לפי מחקר פילוסופי-מדעי לשון המקרא ולשון חכמים שתי לשונות שונות על סמך הנחות מה זה לשון וראיות על הבדלים ביניהן. לפי המחקר התורני-תלמודי לשון המקרא ולשון חכמים לשון אחת הנקראת לשון הקדש, שהתורה שבכתב והתורה שבעל-פה תורה אחת, ואין דברי חכמי התורה בכל הדורות אלא גילויים של אותה תורה, שמשה קיבל מסיני.

אלכסנדר מוקדון עלה אצל מלך קציא. הראה לו המלך זהב הרבה. אמר לו: לא זהבך ולא כספך אני צריך, לא באתי אלא לראות מעשיכם, היאך אתם נושאים ונותנים והיאך אתם דנים. עד שהוא עוסק עמו, בא בן אדם אחד לדון עם חברו, שקנה חלקה שדה עם חורבה בתוכה, וחפר בה ומצא אוצר של דינרים. זה שקנה היה אומר: אשפה קניתי, אוצר לא קניתי. זה שמכר היה אומר: אשפה וכל מה שיש בה מכרתי. עד שהם עסוקים זה עם זה, אמר המלך לאחד מהם: יש לך בן? אמר לו: הן. אמר לחברו: יש לך בת? אמר לו: הן. אמר להם: השיאום זו לזה והאוצר יהא לשניהם. התחיל אלכסנדר לגחך. אמר לו המלך: למה אתה מגחך, לא יפה דנתי? אמר לו המלך: אילו היה בא דין זה אצלכם, היאך הייתם דנים? אמר לו: היינו הורגים לזה ולזה, והאוצר - למלך. אמר לו המלך: כל כך אתם אוהבים זהב הרבה? עשה לו סעודה. הוציא לפניו בשר של זהב, תרנגולים של זהב. אמר לו: זהב אני אוכל? אמר לו המלך: תיפח רוחו של אותו האיש, זהב אין אתם אוכלים, ולמה אתם אוהבים זהב הרבה? אמר לו המלך: השמש זורחת עליכם? אמר לו: הן. אמר לו המלך: ומטר יורד עליכם? אמר לו: הן. אמר לו המלך: שמא יש בארצכם בהמה דקה? אמר לו: הן. אמר לו המלך: תיפח רוחו של אותו האיש, אין אתם חיים אלא בזכות בהמה דקה, שנאמר אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו, ז) (ירושלמי בבא מציעא ב, ה).

מחשבה הינה התאמת מה שעלה בלב עם הדיבור והמעשה. הקונה התכוון במחשבתו לקנות חלקת שדה עם חורבה ואשפתה ועל-כן משנמצא בה אוצר סבור היה שהאוצר של המוכר וביושרו אמר אשפה קניתי, אוצר לא קניתי. המוכר התכוון למכור חלקת שדה וחורבתה ואשפתה וכל מה שיש בה ועל-כן משנמצא בה אוצר סבור היה שהאוצר של הקונה ובנאמנותו אמר אשפה וכל מה שיש בה מכרתי. מבחינת הקונה, לאוצר יש חשיבות, ואין זה הגון כלפי המוכר להחשיבו בכלל אשפה. מבחינת המוכר, לקיים את דיבורו ולהיות ישר עם הבריות חשוב יותר מכל אוצר שבעולם. המוכר והקונה שבאגדה מסמלים עולם של גאולה, בו לכל האדם מחשבה ישרה ונאמנה הכוללת הן את צרכיו-הוא והן את צרכי חברו, אזי תפקיד המלכות להשלים ביניהם לטובת הצלחת שניהם. להבדיל, אלכסנדר מוקדון מבטא עולם של גלות, בו אנשים חושבים מחשבות אגואיסטיות של תאוות ממון ורדיפת בצע, והמלכות מנכסת לעצמה את זהבם ושופכת דמים. מלך קציא מדגים לאלכנדר שתאוותו לזהב דמיונית, כי איננו באמת זקוק לזהב, שאין החשבת ערכו של הזהב טבעית. אדרבא לא הזהב הוא שמקיים את ארצו של אלכסנדר, אלא פרנסתה באמת תלויה בבהמות דקות אשר מרחמים עליהן מן השמים.

מחשבה טובה נובעת מענוה כלפי הבורא והבריות. להבדיל, מחשבת פיגול נובעת מהתנשאות של ה-"אני" והחשבה של דברים דמיוניים על חשבון צלם א-להים בו נברא האדם.

לחשוב באמת פירושו להחשיב מה שבאמת חשוב.

 

מ

תודה.

הרשימה שלך חשובה ומעניינת.

עם זאת, זה שמילה אחת יכולה לצאת למובנים כה רבים, זה כמובן מחייב אותנו לזהירות וזיהוי הקשר, אבל זה עדיין לא אומר ששימוש אחד מגלה על אחר. מילים מקבלות משמעויות חדשות ומתחדשות. כאשר דנים על "מחשבה" צריך לאפיין לאיזה מן השימושים כוונתנו.

ועם כל זאת, אני מחכה לסיכום של הרשימה המלאה כשיבוא.

בינתים הערה או שתים.

טענת שגם לשון חכמים וגם לשון התורה היא אותה שפה. זה כמובן תלוי בשאלה מהי "אותה" במשפט זה ולאיזה ענין אנו דנים להשוותן.

אבל כיון שנדיר מאד לתפוס אותך באי דיוק, אני מציין למקור שודאי תרצה להתייחס אליו ולו אגב דיון.

נראה לחכמים בחלום שחסיד מכפר אימי יתפלל וירד מטר. עלו חכמים אצלו. אמרו להם בני ביתו כי הוא כעת בהר. יצאו אליו ואמרו לו יישר כח, ולא הגיב. ישב לאכול, ולא הציע להם לאכול עמו. כשנכנס מן השדה לעיר נשא על כתפו עצים והניח את סודרו על המשא. נכנס ואמר לאשתו: אלה חכמים החפצים שאתפלל וירד מטר, אם אני מתפלל וירד מטר גנאי הוא להם, ואם אינני מתפלל חילול שם שמים הוא, אלא בוא אני ואת ונעלה לגג ונתפלל, אם ירד מטר נאמר להם שכבר נעשו להם נסים מן השמים, ואם לא ירדו נאמר להם שאין אנו כדאים להיענות בתפילתנו. עלו לגג והתפללו וירד מטר. ירד אצל חכמים ושאלם מדוע הטריחו עצמם לכאן ביום הזה. אמרו לו: רוצים אנו שתתפלל וירד מטר. אמר להם: ולתפילתי אתם צריכים? כבר עשו לכם נסים מן השמים. אמרו לו: למה כשהיית בהר לא הגבת כשאמרנו לך יישר כח? אמר להם: הייתי עסוק בעבודתי וכי רשאי הייתי להסיח דעתי מעבודתי שנשכרתי לה כדי להשיב לדבריכם. אמרו לו: כשישבת לאכול, למה לא אמרת לנו לאכול עמך? אמר להם: לא היתה אצלי אלא פרוסה אחת, וכי הייתי צריך לומר לכם לאכול עמי כדי להחניף ולגנוב את דעתכם. אמרו לו: כשכנסת לעיר למה נתת את סודרך על המשא שלא כדרך הסבלים? אמר להם: סודר שאול הוא להתפלל בו, ואם ואם הייתי נותנו תחת המשא היה נקרע. אמרו לו: למה כשהיית בהר אשתך לבשה בגדים מאוסים וכשנכנסת מן ההר לבשה בגדים נקיים? אמר להם: כשהייתי בהר לבשה בגדים מאוסים כדי שלא יתן שום אדם עיניו בה, וכשנכנסתי מן ההר לבשה בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. אמרו לו: כדאי אתה להתפלל ותיענה מן השמים (ירושלמי תענית א, ד).

אפשר לעשות שלוש הבחנות בין מחשבה כללית למחשבה פרטית:
א. מחשבה כללית - מחשבותיו של הקב"ה יתברך שמו. מחשבה פרטית - מחשבה של אדם כזה או אחר.
ב. מחשבה כללית היא מחשבה המקובלת או מוסכמת על רוב בני האדם. מחשבה פרטית הינה מחשבה של פרט שמחשבתו איננה מסכימה עם מחשבת הכלל.
ג. מחשבה כללית, זו מחשבה השואפת להכליל דברים (כגון מחשבה פילוסופית, הלכה). מחשבה פרטית, זו מחשבה השומרת על ייחודם של דברים (כגון מחשבת שיר, אגדה).

א. המחשבה הכללית מן השמים היתה שחסיד מכפר אימי יתפלל וירד מטר. ומאחר שזו מחשבה כללית מן השמים, היא נגלתה בחלום לחכמים, וגם החסיד ידע את רצונם של חכמים מבלי שאמרו לו את רצונם.
ב. לחסיד היתה סתירה בין המחשבה הכללית מן השמים לבין מחשבתו הפרטית לשמור על כבודם של חכמים, וכדי לקיים את שתי המחשבות התפלל בצנעה עם אשתו על הגג.
ג. שאלותיהם של חכמים נבעו מהבדלים בין מראית-עין של דברים לבין הכוונה האמתית בעשייתם:
1. דרך ארץ להגיב לדבריהם של אנשים, ולהציע להם להצטרף לסעודה. החסיד לא הגיב לדבריהם של חכמים באומרם לו יישר כח, כי מחשבתו לא להסיח את דעתו מעבודה שנשכר לעשותה היתה עבורו יותר חשובה מאשר להשיב על דבריהם. ולא הציע להם לאכול עמו, כי לא היתה לו אלא פרוסת לחם ואחת, ולפיכך לא רצה להחניף להם בהציעו מה שאין ביכולתו להציע.
2. דרך סבלים לשים סודר על הכתף מתחת למשא כדי להקל על נשיאתו. אלא שהסודר שהיה ברשות החסיד היה סודר מושאל לתפילה, ועל-כן הניח אותו מעל למשא כדי שלא יקרע.
3. חכמים שואפים להכללת דברים, ועל-כן השינוי בבגדי אשתו של החסיד נראה להם תמוה. החסיד הסביר להם ששינוי הבגדים איננו אלא פועל יוצא בהתאם לנסיבות, דרך לשמור על צניעות אשתו וצניעותו.
ד. מאחר שהמחשבה שחסיד מכפר אימי יתפלל וירד מטר היא מחשבה כללית מאת הקב"ה, לכשירד מטר חכמים ידעו שהחסיד כבר התפלל,  ולכבד את דרכו אמרו לו: כדאי אתה להתפלל ותיענה מן השמים.

מיימוני,

לפעמים צירפתי למקור מה המשמעות המדויקת של מחשבה כפי שהבנתי מלימוד המקור, ולפעמים לא כתבתי זאת וסמכתי על הקוראים שיצליחו להבין את זה מדעתם. מכל מקום, מאחר שהמקורות הינם המקרא, המשנה והתוספתא ומדרשי ההלכה, ושני התלמודים, הנחתי שכל השימושים במלה מחשבה או בפעלים הנגזרים מהפועל חשב כולם מתייחסים להוראה כללית תורנית של מה זה מחשבה. אם הוראה שכזו באמת מקורית או שמא זו הכללה חדשה, זו כבר שאלה טובה שראוי לכולם לחשוב עליה.

דברי הגמרא לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמה, לענ"ד אלה פרטים שאינם מלמדים על הכלל, כי כמו שכתבת הלשון מתחדשת ומשמעויות של מלים משתנות במהלך הדורות. רמב"ם (פירוש למשנה תרומות א, א): העיקר בכל לשון חוזר למה שדברו בו בעלי אותו הלשון ונשמע מהם, ואלו (התנאים) בלי ספק עבריים בארצם כלומר בארץ ישראל, והנה נשמע מהם תרם (הפועל תרם איננו נמצא במקרא ועל-כן מדקדקי ספרד חשבו שאיננו בדרך צחות לשון הקדש), וזו ראיה שזה אפשרי בלשון, וזה מונח מכלל המונחים העבריים, ועל זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שחושב מן החדשים שלשון המשנה אינו צח ושהם עשו פעלים שאינם נכונים באיזו מלה מן המלים.  מכל מקום, המדרש קורא ללשון בה דיברו בני ישראל במצרים לשון הקדש, ורבי מאיר ורבי קוראים ללשון המדוברת בזמנם לשון הקדש, וחכמי ישראל ראשונים ואחרונים קראו ללשון המדוברת בזמנם לשון הקדש.

שו"ת אפרקסא דעניא חלק ד, סימן שכב: אע"ג דאמרינן לשון תורה לעצמה ולשון חכמה לעצמה, מכל מקום מדברי הרמב"ם ריש מס' תרומות מוכח דס"ל דלאו כלל כולל הוא, ואפילו הראב"ע ז"ל המובא בתוי"ט ודאי דמודה דהיכא דאין הכרח מצד חוקי הלשון יש להשוות לשון חכמים ומשפטי המאמר ללשון התורה, מכ"ש היכא דמסתבר טעמא כגון בהא דלעיל.

תוקן על ידי מם80 ב- 23/07/2014 22:57:48

נלמד לדייק בהוראות של המלה מחשבה באמצעות לימוד בעיון של מקורות שכבר צוטטו ונלמדו באופן ראשוני כללי.

תוקן על ידי מם80 ב- 24/07/2014 01:10:47