העישון במשנת החסידות

[נאחז,

תודה!
במיוחד חידשו לי דבריך אודות ר' נחמן מברסלב.
למרות זאת, איני חושבת שצריך להגזים בעניין החומרים משני-תודעה. "שינוי תודעה" בהחלט יכול לקרות בלא צריכה של חומרים כאלה ואחרים. אנשים נכנסים לאקסטזה גם בהשפעה של מילים (מנטרות מסוגים שונים), מוזיקה, תנועה של הגוף (ריקוד אקסטטי או תנועה חוזרת מסוגים שונים) וכו'. לא קשה להבין כיצד דברי הרבי - בעבור מי שמאמין שהוא "צינור" לא-להות - יהוו "חומר" משנה תודעה.




מוטיהו,

דומני ש-LSD לא מעשנים, אלא בולעים. אבל מה אני מבינה...]

כל ימיי הייתי תמהה על עניין זה.
למה היו צריכים להרחיק עד איסור 'פיקוח נפש' עתידי, כדי לאסור את העישון. 
האם סבל וכאב ובחילה וגועל מידיים של כל הסביבה, אינם סיבה די ראויה? 
'ואהבת לרעך כמוך', 'הרק בפני חברו ונמאס בו', 'לא תשקצו'.
מה יש כאן לייחד ייחודים, כשהשכנה שלך מלמטה, לפני לידה, נחנקת עם כל נשיפה שלך ורצה לשירותים להקיא. כשהילד האסטמתי מהבניין ממול משתנק ומשתעל מעשן הסיגריה המגעיל, לא כל כך משנה לו אם בעשן מצוייר שם הווי"ה או לא.  
(אין כוונתי לדבר סרה ח"ו בצדיקים קדמונים. כוונתי לבני הדור הזה, שמתכננים לייחד ייחודים או וואטאבר בסיגריות שלהם, ולהרגיש נקיים מה' ומישראל).

כמדומה שנתחברו כאן יחד כמה נושאים.

א. עישון. בימינו הכל יודעים שזה דבר מסוכן לבריאות. אני עדיין זוכר את הימים שבהם היה ויכוח גדול בין רופאים אם העישון באמת מסרטן או לא. קל וחומר לדורות רחוקים יותר שבהם העישון נחשב לדבר מועיל וטוב.

כאשר למינגית מבקרת את אי הנעימות שגורם העשן לסביבה היא כותבת מנקודת ראות בת זמננו. (ואמנם גם אני חש כמותה). אבל צאו וראו כיצד בספרים מזמנים אחרים מתועדים תיאורים לפי תומם של ריח נעים של עשן, של תחושה של בגרות/גבריות ועוד.

התמיהה שלנו על מי שעישנו בעבר מוסברת בהשתנות הידע הרפואי. בדור שבו ראו רק את המעלות של העישון - כגון שהוא מעורר ומספק תעסוקה לשעות הפנאי - זה היה אחרת. טעות, אבל אחרת.

ב. ייחודים. יש להקדיש לנושא הזה, הבעייתי מאד בעיני, אשכול מיוחד. אפשר כמובן גם כאן. ה"ייחוד" הוא מעשה עם היסטוריה, שעיקרו התכוונות לצירופי אותיות שאמורים להשפיע על הדינמיקה בעולם האלוהות של הספירות. בעיני מי שמאמין בזה - זו עבודה גדולה של מצוה. בעיני שלי, זו מינות.

יש לשים לב שגם אם שבתאים שיחקו בכוונות ובייחודים, לא זה מה שמוכיח שהם שקר ומינות. זה כשל לוגי. השאלה היא אם זה עובד ואם יש לזה מקור ומהו.

ג. ייחודים דרך עשן, אכילת שימורים ועוד. מי שמאמין שניתן לבצע ייחודים, ידון בשאלה אם ייחודים נעשים רק בפעילות של מצוה, כגון לימוד תורה ומעשים אחרים, ובמיוחד תפילה. (אפשר לראות את סידורי המקובלים עם צירופים, ויש לאר"י טקסטים רבים שבהם הוא מצייר את הייחודים והצירופים הראויים לדעתו). אמנם ניתן לטעון שייחודים יכולים להעשות בכל דבר, ואם כן, למה לא שימורים.

ושוב, אני כותב שלא לפי תפיסתי, אלא לפי המאמינים בכך. אם בזמננו יש מקובל המאמין שיש ערך בייחודים, הוא עשוי למצוא אותם בכל פינה בחיים, וזו לגביו עבודת השם הגדולה והעיקרית. כל מצוה אחרת היא רק היכי תמצי (=אירוע שמהווה תשתית) לכך שהייחוד יתרחש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

המשנה ברורה הוא בעמוד הראשון בחלק א סימן א. שוב- זה סיפור על צדיק ירושלמי שאהב לעשן. אין לזה שום קשר ליחודים קבליים. תעזבו אותו במנוחה למען ה. כמו כן- אם בגמרא כתוב שאכילת צדיק היא הקרבת קרבן וכמו למשל שהעידו על הגאון מוילנא שבסוף ימיו אכל וזה נחשב כקרבנות. האם לא ניתן לומר כך גם על העלאת עשן שהיא היתה חלק מעבודת המקדש בקטורת ובקרבנות? זוהי אולי אנלוגיה מחודשת אולם היא מבוססת על פסוקים מפורשים.

מוטי

העלאת ניצוצות-  מושג מקובל בעולם הקבלה והמיסטיקה היהודית, בהנחה שמושג זה נכון או מובן, איני רואה שום הבדל בין העלאת ניצוצות מגפילטע פיש או קוגעל, לבין העלאתם מהעשן [עשן הוא חומר מתפרק].

אני חושב שלפותח האשכול הייתה בעיה עם הדבר כי לא כולם [אנשי הקבלה ורבני המתנגדים] דיברו על העלאת ניצוצות מהעשן אלא רק מהאכילה, לכן זה נראה בעניו דבר מוזר, אבל הכל עניין של הרגל אם היית נולד חסיד היית מאמין גם לניצוצות העולים מהעשן, והדבר היה פשוט לך. 


יש לדון כיצד אפשר לעשות מצווה [יחודים. צ"ע מאיזה בתריג' היא] ע"י עבירה [ונשמרתם].  כמו נכנס פה עניין חסידי נוסף "גדולה עבירה לשמה", אם היחוד הנ"ל ניתן לעשות רק ע"י הסיגריה אפשר שיש להתיר. ואכתי צ"ע.

נישטאיך

איקון ירוק. תודה על הציטוט! מחמתו התחוור לי משהו שלא שמתי לב אליו בעבר.

אני מעתיק את הקטע הרלוונטי.