עשיו שונא ליעקב ,כבר מוכרח?

א. האם אני אמור להאציל סמכויות על מישהו? (האם כתיבה בפורום הזה נותנת לי סמכות להורות על ביצוע שינויים?) אני כתבתי את דעתי. עכשיו תורך. האגדתא נותנת כיוון, רעיון, חומר למחשבה. עכשיו תבוא אתה וחבריך בעלי הראש ההלכתי, ותגידו בפועל מי ומה ישנה. אתה מוזמן גם לטעון שאני טועה ברעיון או בהערכת מה שקורה במציאות. 

ב. אני מדבר בכלליות. ובכל זאת -

ראשית, עצם השתתפותך בפורום זה מעידה שכנראה אתה חושב שיש איזושהיא "יציאה מהסדר" (בלשון המהר"ל), בדת של היום. אינני בקי גדול, אבל בא נאמר שאפילו סתם לעמוד ולשבת מדי שתי דקות במשך התפילה הוא דבר מגוחך, ובדאי לא ראוי לפני מלך. 

לדוגמא אם ניקח את יחסי היהודים והערבים. הזלזול הרווח בערבים - הינו דבר רע, כמובן. והוא נובע מתוך תחושת גאווה - גאוות ישראל בטוב שבו - אבל ברגע שגאווה זו גְדֵלָה באופן שלא נותן לנו להתבונן על רצון הערבים, על מחשבותיהם וכו' - הרי שזו גאווה פסולה = "טוב מדי" - (והיא גם מביאה לזלזול שהוא רע בקטגוריית הטוב הרע והטוב מדי). כאשר זה בא על חשבון הקשר הנורמלי עם הערבים - זה טוב מדי. אינני אומר שלערבים אין שום דבר לתקן, אבל בא נאמר שהיהודים בקושי רואים שיש סוג אחר ממנו של אדם והוא "האדם הערבי". הערבים מצפים בודאי שנאהב אותם - אבל לא אהבה יהודית אלא אהבה ערבית (גם אם נניח שיש ייתרון של פן מסויים באהבה היהודית - להם מתאים דווקא אהבה ערבית). כמובן, אם אנחנו האוהבים יהיה באהבה פן יהודי, אבל צריך להיכנס לחשיבה של התרבות והפסיכולוגיה הערבית כדי להבין כיצד עושים איתם שלום. (זה כמובן חשוב גם כדי שלא יהיה שלום מדומה). 

הקב"ה הוא "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - וכמו שהוא יצר את השכל כך הוא יצר את הרגש. ובשניהם רצונו. פעם כתבתי כאן (בניק אחר) משהו על "רגשנותו של האר"י" - ומייד מישהו קפץ להתקיפני איך אני מעז לדבר כך על האר"י - ואני עניתי בפשטות - שאינני רואה בכך כל רע. כל אחד ותפקידו בעולם (ואגב, גם בהתאמת עשר הספירות ל"אברי הגוף" כביכול, כמופיע בפתח אליהו - החכמה - השכל - לא קיבלה מעמד יותר מדי גדול ביחס לבינה - הלב, שמסמל את הרגש.), והרגש גם איננו "נחות" הוא משרת צרכים חיוניים ביותר, שלפעמים חשובים יותר מהשכל. בימינו יש אנשים שנוטים לזלזל באנשי רגש, ומאדירים את השכל מעל לגבולו, והרגש הוא רק בגדר "הנימוס מחייב", משהו שהם עושים אותו בעל כרחם, וזו כמובן טעות. 

הקרבת קרבנות בזמן המקדש - היה דבר הגיוני ומתקבל על הדעת. לפיכך, גם היום אנשים לא מזלזלים באנשים פרימיטיביים שחיו פעם, אלא רק באנשים פרימיטיביים (או "פרימיטיביים") שחיים היום ורוצים להקריב קרבנות. גם בהודים לא יזלזלו, מלבד אולי מיעוט קטן של אתאיסטים קיצוניים. מדוע? שוב - מתוך הבנה כי לטוב יש מקום כל עוד הוא לא חורג  מגבולות הנורמה והופך ל"טוב מדי" - ולכן כתבתי בסוף דברי שצריך לגאול את התורה כך שתתאים לדורנו |(ואין כוונתי לרפורמה של הרפורמים או כל כיו"ב) ולא תהיה התפרצות טוב באופן בלתי שייך לעולם המודרני. 

גם אני עצמי - אם אתה לא תקבל את דברי - ואם אני אמשיך למרות זאת לחשוב שיש סברה צודקת בדבריי - שלא הבנת אותה, הרי שאני חוטא ב"טוב מדי" (כמובן שייתכן שאני טועה וזה בקטגוריית "רע", אבל אם מבחינתי אני רואה בזה סברה והגיון ו"טוב" (ובכל זאת התנגדת) - הרי שעלי לבדוק את עצמי שמא הייתי "טוב מדי" ולכן לא השכלתי להתאים את עצמי למישהו אחר שמוכן לטוב ולא מוכן לטוב מדי (שזוהי המידה הראויה באמת))

 

אליקים ,

עמידה וישיבה כמדומני קיימות בכל הדתות ,וכאן אתה בא להיות טוב מידי שיעמדו בכל התפילה ?,
גם בימי חזל כך נהגו וקבעו את עיקר העמידה בזמן שמונה עשרה כשהאדם יותר מתייחד ומדבר אל קונו ולא בזמן פסוקי דזמרה של שבח לקונו מלבד בברכות השבח ,

לגבי הערבים והגאוה היהודית ,אם זה הפתרון אני מוכן לכופף את ראשי וברכי ,
כמדומני שהשמאל הציעו להם את הכול לפני שנים לא רבות ולא התרצו הלא כן?

"אני מוכן לכופף את ראשי וברכי "
זו בדיוק הבעיה - אם אינך מכיר באהבה יהודית - אהבה לעם שלך עצמך - מאיפה תגיע האהבה הערבית? האהבה מבוססת על הכרת האדם - אם אינך מכיר את עצמך - כיצד תכיר את חברך? זו בדיוק הבעיה בפתרונות של השמאל - צריך שלום שמבוסס על הכרת ערכו של כל אדם - הכרת ערכו במובן האינטלקטואלי=אינטלגנציה רגשית וחברתית - לא הכרת ערכו במובן של סיסמת "כל אדם נברא בצלם" כי אז הפשט שאתה אומר - אני לא מכיר בערכך, אבל מה אעשה שהקב"ה ברא אותך. וזו שוב הבעיה של השמאל