| נשלח ב-26/10/2014 10:22 |
 |
| |
אם רוצים אנו להבין את שבילי חשיבתו של רבי יהודה החסיד, צריכים אנו לדעת שבנערותו הוא לא היה חסיד, אלא פנה אחרי מעשה שובבות, ורק בבגרותו התחיל להיות חסיד, כך שהוא הכיר את העולם ואת דעותיו.
שובבותו של רבי יהודה החסיד בנערותו, מתוך הקדמה לספר חסידים, מוסד הרב קוק, גם אם לא נקבל את סיפור שם ה', נקבל את סיפור שובבותו.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 26/10/2014 10:23:21
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 10:45 |
|
| |
ד"ח
לא כדאי להעביר איזו אנליזה למקור שהבאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 11:57 |
|
| |
הפלא ופלא. אותו סיפור מסופר על רש"י. איפה האמת בהא הידיעה?
"מסופר שאימו של רש"י עמדה בסימטה הזאת, היא הייתה בהריון של רש"י, שלהיריון הזה היא חיכתה שנים רבות, מה שקרה זה שפרש עם סוס ועגלה שדהר במקום בה לדרוס אותה, ואז היא פשוט נשענה על הקיר, והקיר זז ושקע פנימה, מה שהציל את חייה, וכמובן את חיי רש"י הקדוש".
הקיר שהציל את אימו של רש"י"
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2014 19:11 |
|
| |
מעניין אם את כל חומרות רבי יהודה החסיד אתה גם מקיים באדיקות...
גם אם הוא אמר זה לא יכול להיות נכון. לא יתכן שדוד המלך ישנה את התורה ואף אחד לא ידע מזה עד שבא רבי יהודה החסיד...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2016 22:01 |
|
| |
אני חוזר לדברי דרום חוקר בעמוד 16, מקוה שאני לא כופל את דברי מישהו בעמודים שבינתיים:
דרום חוקר התפעל מדברי רד"צ הופמן בנוגע ליישוב הסתירה בדיני קרבן הפסח, וזה לשונו:
בכלל אין כל צורך לסברות כאלה שהרי מתוך הכתוב בדברי הימים ב לה נפתרות כל הבעיות. שם פסוק ז נאמר וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים שלשים אלף ובקר שלשת אלפים, ושם פסוקים ח-ט ושריו וגו' הרימו לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות, ובקר שלש מאות וגו', שרי הלווים וגו' לפסחים חמשת אלפים, ובקר חמש מאות. ושם פסוק יג: ויבשלו הפסחים באש כמשפט וקדשים בשלו בסירות וגו'. מן הפסוקים האלה הננו רואים בבירור כי רק הטלה הובא בתור פסחים ממש, בעוד שהבקר לא היו אלא קרבן חגיגה וכמו שלימדונו רבותינו זכרונם לברכה בספרי. אם כן עלינו לפרש את הפסוק לפנינו כך, המלה ובקר אינה מתייחסת אלא לוזבחת ולא לפסח, כלומר וזבחת צאן לה' אלקיך בתור פסח וגם בקר בתור חגיגה, אפשר לפרש יותר טוב, מלת פסח בפסוק זה אינה מתכוונת דווקא לקרבן הפסח במובן המצומצם, אלא לכל הקרבנות השייכים לפסח. הרמב"ן ותרגום יונתן מפרשים כי צאן ובקר פירושו כמו וצאן ובקר, כלומר הכתוב מצוה לזבוח את הפסח וגם עוד צאן ובקר בתור חגיגה. אכן צדקו דבריו, סתירה זו יושבה כראוי, בעקבות המסורת בפרשנות ספר דברים, המצויה בספר דברי הימים. אני לא מבין מה ההתפעלות. נניח שאנו מקבלים את הפשט הדחוק ב"וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר", שבינינו - כולי עלמא מודו שאף אחד לא היה חולם לפרש כך אם לא היינו יודעים את הכתוב בספר שמות, אבל "ויבשלו את הפסח באש כמשפט"?! כאן הגזמת בן ימיני: ידוע, ולא רק מכאן, שספר דברי הימים משתדל בכל מאודו ליישב סתירות שונות וקושיות בספרי התורה, ואחד התירוצים שלו כאן הוא שמה שכתוב 'ובישלת ואכלת' היינו בישול באש, אף שאין לשון כזו בשום אחת מתקופות הלשון העברית, גם לא בלשון חכמים!
אז מה יש לנו כאן? נסיון מוקדם מאוד לתרץ את הסתירה בין ספר דברים לספר שמות, ואנו רואים שהסתירה הזאת הציקה כבר בתקופה שנכתב דברי הימים, אבל לבוא ולומר שמכאן הוכחה שזו כוונת התורה? אתמהה.
 |
|
|
|
|
|
