האם האדם הקדמון מטמא?

למינ.
הממצאים בנוגע לאדם הקדמון לא מלמדים על שום אבולוציה, הם לא מסודרים בצורה של עץ, שמי שקדום פחות מפותח, אלא בצורה של בלאגן. אין מוקדם ומאוחר, העובדה היחידה היא שיש כנראה הבדלים כל שהם בין סוגי האנשים שחיו מימי קדם, ושמהם רק סוג אחד שרד (וכן שהיו סוגים נוספים של קופים שלא שרדו). על מהות ההבדלים ומשמעותם, קשה מאד לעמוד. אין כאן שום הוכחה או רמז לאבולוציה. כמובן שאין שום קשר להלכות טומאה.

ירוחם, אתה צודק. אשרי האנשים האלה. הן הדתיים שבהם והן החילונים שבהם. אשריהם לעוה״ז ולדתיים שבהם גם טוב לעוה״ב.

דיון באבולוציה מוליד רגשות רבים וטעונים ומעט עיון.

פסיכולוגיה של מאמינים.
מיימוני הטוב חושש לשלומם של מאמינים תמימים אשר עולמם יחרב עליהם כאשר יגלו כי אמונתם התמימה אין לה על מה לסמוך. ברוח דברים אלו נהגו חכמי ימי הביניים לספר בדותות להמון הנבער, ודברי אמת למעט משכילים מביני דבר. רבים מאד עדיין מצויים רבים בעולם הביניים ההוא. מרצון הם שוהים שם. איננו צריכים לחסום את מחשבתנו כדי שיוכלו הללו להישאר בחוסר בגרותם. לכך יש סיבה מוסרית טובה. בימים ההם לא היה להמון הנבער אפשרות לצאת מבערותו, היום היא נתונה לו. זאת ועוד, בעבר ידע ההמון הנבער את מקומו, מלבד מרידות מזדמנות הוא היה כנוע. היום הוא משוכנע כי בורותו היא החכמה ודורש שלטון.

כפירה.
אליקים טוען על דעות כופרניות המובעות בדיונים כאן. ודאי יש גם כאלו, אבל ראוי להבהיר עניין עקרוני בנושא הכפירה. אצל הקתולים האפיפיור מכריז על דוגמה, עיקר אמונה, המנוסחת הקפדנות על ידי חכמי משפט כנסיתי. כל הסוטה במשהו מן הדוגמה הזו הוא כופר. בכופרים מטפלת האינקויזיציה. אנחנו איננו קתולים, אין לנו מוסד בדומה לכנסיה, אין לנו משפט כנסיתי, אין לנו דוגמה ואין אינקויזיציה. כיוון שהעיון הפילוסופי זר לנו ואין לנו הבחנות דקדקניות, יש לנו הרבה דעות ורעיונות ואמונות שאינן מתישבות יחד. היכן כתוב שסיפור הבריאה בפרק א של בראשית הוא הוא התאור העובדתי? – אצל הקתולים. רש'י סובר שהיתה בריאה באחת, פילון מספר סיפור אלגורי, הזהר בונה עולם דמיוני. נדמה שכולם מסכימים שלפנינו סיפור, סיפור פתוח לתפיסות שונות ומשונות. כפירה? אנחנו לא קתולים.

התפתחות.
בניגוד לתפיסה שלטת קודמת בדבר עולם קבוע, יציב, מושלם וטוב שבאפשר, אשר אפלטון ואריסטו כוננו אותה, ובעלי הדתות אימצו אותה, מזה מאתיים שנה הופיעה תפיסה התפתחותית מקיפה הכוללת את כל העולם המוכר לנו. היקום הפיסיקלי, העולם הביולוגי, התבונה, החברה, המחשבה והתרבות, כולם כאחד הם יצירי תהליכים ההולכים ומתפתחים. גם תפיסת משך הזמן של קיום העולם גדלה ללא שעור, [ובמקביל לתפיסת החלל]. הדעה כאילו ברא האלהים 'מאובנים ועצמות עתיקות', כאשר היא נשמעת היום היא נבערת ונלעגת.
שאלה היא אם תהליכים אלו הם מכווני תכלית או מקריים, ושאלה היא אם השאלה הקודמת היא אובייקטיבית הנוגעת לעולם או הכרתית הנוגעת למבנה ההכרה שלנו.
אין לבלבל בין התפתחות המציינת מעבר ממצב אחד למצב אחר, ובין 'קידמה' שהיא מתן ערך חיובי למצב מסויים ביחס לקודם לו. תורת ההתפתחות אינה תורת התקדמות.

האבולוציה הביולוגית היא תפיסה רחבת הקף, המפלשת את כל מישור התפיסה הביולוגית בהקפה הרחב. כל הבנתנו את הביולוגיה קורסת בלעדי הפרוש האבולוציוני שלה. בדיון כאן לא נעשה נסיון לעיין, ולו בריפרוף, במידע פופולרי הנמצא בויקיפדיה. אציין כאן כמה ערכים מזדמנים שכדאי לסקור אותם ואת הקישורים המסתעפים מהם כדי להתחיל לקבל תמונה ראשונית מאד: אדם, אבולוציה של האדם, אדם נאנדרטאלי, הומו ארקטוס, אבולוציה, החוק הביוגנטי, אמבריולוגיה, עקרון הארדי-ויינברג, מיטוכונדריון, גנום, גנום מיטוכונדריאלי, גנטיקה ותורשה, ...

מיימוני מזכיר דעה בדבר השלכה תודעתית על תפיסת מעמדו של האדם אם הוא צאצא של 'קוף'. מה מותר האדם מן הקוף? כשרי רוחו הלכו והתפתחו והקנו שליטה בעולם. באשר לתכונתו המוסרית, יש לאדם תודעה מוסרית וכושר הבחנה מודעת בין טוב ורע. עם זאת האדם הוא היצור האלים ביותר, המשמיד באופן שיטתי את העולם סביבו, והרשעי ביותר שהוליד הטבע או ברא אלהים.
עודד

סתם עלבון לקוף לומר שהאדם יצא ממנו.

>הנידון קדום: במשנה בסוף כלאים אדני השדה רבי יוסי אומר מטמא באהל {וחכמים חולקים]. וזה מין בעל חיים ששיערו על פי עצמותיו שהוא ממין האדם וכיו"ב וזה הנידון עצמו, ממה שלא דנו אלא על טומאתו ולא על פרטי דינים אחרים ש"מ שלא הכירוהו חי אלא מת>

<וכן יש מחלוקת כזו בברייתא בתורת כהנים פרשת שמיני אם הדולפין שבים מטמא באהל, וזה מה שהיו קורין בתולת הים שאמרו על זה בגמ' (בכורות ח.) לגירסא העיקרית שפרה ורבה מבני אדם>

https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0041.html

''... שם במדרש לא הובא פירוש העניין, אך המפרשים תמימי דעים כי המדובר הוא בסירנה, וכך אכן נראה מרש"י על בכורות ח ע"א המפרש: 'בני ימא - דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א'. רש"י הקדים לכך: 'הכי גרסינן: הדולפנין פרים ורבים מבני אדם -שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו'. כלומר, אין לגרוס כנוסח הדפוס שלנו 'הדולפנין פרים ורבים כבני אדם' (או כמקבילה בתוספתא בכורות א,יא), אלא 'מבני אדם', ומסתבר שזהו 'מקור' הסירנות שנדונו בספרא בהקשר הילכתי מובהק, יצורים שנולדו מזיווג של בני אדם ודולפינים. הראב"ד (חי בפרובאנס במאה ה 12), בפירושו לספרא הוסיף כי הסירנות מנגנות (כליווי לשירתן), וכיוון שהוא לא קרא זאת באודיסיאה (200-155:12 או בחזון ברוך {הסורי} א' ט,ח), מן הסתם שמע על כך כאגדה הנאמרת על-פה, לאו דווקא מיהודים. עוד זאת ראוי לציין כי בתרגום השבעים הוצג התן כסירנה, אף כי רק בחלק מהמקראות (רק בישעיה לד,יג; לה,ז; מג,כ). מן הסתם נחשבו יללות התן לבת קולן של הסירנות, וה'תן' כאחיו הלשוני 'תנין', נתפש כחיה מיוחדת במינה...".

The discussion I see is about the origin of the items - "adam qadmon" - and whether those beings existed, whether they were human.
How about the fact that the "bones" are petrified, no longer organic? Does that change the halakha?

עודד

"פסיכולוגיה של מאמינים. 
מיימוני הטוב חושש לשלומם של מאמינים תמימים אשר עולמם יחרב עליהם כאשר יגלו כי אמונתם התמימה אין לה על מה לסמוך. ברוח דברים אלו נהגו חכמי ימי הביניים לספר בדותות להמון הנבער, ודברי אמת למעט משכילים מביני דבר. רבים מאד עדיין מצויים רבים בעולם הביניים ההוא. מרצון הם שוהים שם. איננו צריכים לחסום את מחשבתנו כדי שיוכלו הללו להישאר בחוסר בגרותם. לכך יש סיבה מוסרית טובה. בימים ההם לא היה להמון הנבער אפשרות לצאת מבערותו, היום היא נתונה לו. זאת ועוד, בעבר ידע ההמון הנבער את מקומו, מלבד מרידות מזדמנות הוא היה כנוע. היום הוא משוכנע כי בורותו היא החכמה ודורש שלטון. "

מה היית עושה אם בנך בן ה15 היה נמשך אחר המיסיון, או "גרוע מכך" אחרי כמה חרדים? לפעמים אישיותו של אדם בנויה באופן שאיננו מאפשר התערבות מיידית לתיקון טעות, לפחות לא התערבות מסוגים מסויימים. לדוגמה, אם אדם חושב שאסור לגנוב רק כי כתוב בתורה, ולולא זה היה מותר לגנוב. האם תתחיל קודם כל להוציא אותו מבורותו על ידי שתסביר לו שהתורה לא אמת, או שקודם כל תסביר לו שלאיסור גניבה יש טעם גם לולא התורה?

"כפירה. 
אליקים טוען על דעות כופרניות המובעות בדיונים כאן. ודאי יש גם כאלו, אבל ראוי להבהיר עניין עקרוני בנושא הכפירה. אצל הקתולים האפיפיור מכריז על דוגמה, עיקר אמונה, המנוסחת הקפדנות על ידי חכמי משפט כנסיתי. כל הסוטה במשהו מן הדוגמה הזו הוא כופר. בכופרים מטפלת האינקויזיציה. אנחנו איננו קתולים, אין לנו מוסד בדומה לכנסיה, אין לנו משפט כנסיתי, אין לנו דוגמה ואין אינקויזיציה. כיוון שהעיון הפילוסופי זר לנו ואין לנו הבחנות דקדקניות, יש לנו הרבה דעות ורעיונות ואמונות שאינן מתישבות יחד. היכן כתוב שסיפור הבריאה בפרק א של בראשית הוא הוא התאור העובדתי? – אצל הקתולים. רש'י סובר שהיתה בריאה באחת, פילון מספר סיפור אלגורי, הזהר בונה עולם דמיוני. נדמה שכולם מסכימים שלפנינו סיפור, סיפור פתוח לתפיסות שונות ומשונות. כפירה? אנחנו לא קתולים. "

מבחינתי, כפירה עניינה שקר, בגידה - מלשון כופר (זה לא פירוש שאני המצאתי). 

העולם העתיק, היה בנוי שבטים שבטים, חברות חברות. כל הכופר באמונת שבטו וחברתו - הרי שהוא בוגד בו. האמונה היא המקשרת ומאחדת את כל השבט, את כל החברה, להתארגנות מסודרת יחד, בכל נושא שהוא. כיום, החברה בנויה "מגזרים". במקום שבט סגור, יש מגזר שאפשר לעבור ממנו לחברו ולהפך. אלא שיש מגבלות קטנות על זה. אבל עדיין, כפירה באמונת המגזר (כפירה בתיאיזם או באתאיזם), יש בה מימד של בגידה, אמנם חמור הרבה פחות. 

מבחינתי, אתה, וכל חבריך, יכולים להכריז מכאן ועד אחר כך שאינך מאמין באלוקים. אני אוחז כמאן דאמר ש"אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים" - הקב"ה נתן לכל אומה ואומה את ה"שֹ ר" שלה. מי שיאמר כי איננו מאמין באלוקים, ולכן איננו רצה להקריב קרבנות - מבחינתי זה בסדר גמור. לא אסכים איתו, אבל גם לא אריב איתו. אבל מי שיגיד: אני מאמין באלוקים אבל אלוקים לא רוצה קרבנות, ו"הוא (אלוקים) לא באמת התכוון" - זה שקר, ולכן אסור לומר כן. מאידך לומר: עיקר רצונו של האלוקים איננו קרבנות - זה בסדר, אבל לא שלילת כל דברי האלוקים בנושא. 

כפירה בתורה, לדעתי אסורה - מכיוון שזו בגידה באינטרס העליון של האומה הישראלית. אבל לא אדון על זה, מכיוון שאני יודע שיש מחלוקות איך לתפוס זאת, בדיוק מהסיבה דלעיל - עיקר רצונו של האלוקים איננו מונח בתוך התורה אלא במסרים הגלומים בה, וכמו שכתבתי באשכול על "דת ההסכמה". אני עדיין מחכה לאשכול ממך בנושא של הכרעות דתיות על פי סמכות אנושית או טקסטואלית. 

פרשנות בתורה - היא כמובן רצויה, בכל דרך שהפרשנות תלך. אבל הסבּרה שכביכול הסיפור רק נועד להמון הנבער כדי שיאמינו שיש פה "מישהו רציני", בעוד שה"מישהו הרציני" הזה חושב שמדובר בשטויות, שהוא נאלץ לאומרם בגלל ההמון הנבער בעצמו - זו בעיניי בגידה בכותב התורה, שאין שום מקום לקבלה. כמובן, זה עדיף מאשר להגיד שכותב התורה בדה הכל מליבו. אבל זה שיש אפשרויות פרשניות יותר גרועות - לא הופך פרשנות כזו לקבילה.

"באשר לתכונתו המוסרית, יש לאדם תודעה מוסרית וכושר הבחנה מודעת בין טוב ורע. עם זאת האדם הוא היצור האלים ביותר, המשמיד באופן שיטתי את העולם סביבו, והרשעי ביותר שהוליד הטבע או ברא אלהים. "

כדאי שתקרא את ספרו של אריך פרום "האנטומיה של הרסנות האדם", ולפחות את האפילוג שבסופו (בדיוק 5 עמודים) הוא מוכיח באריכות שהאדם איננו יצור אלים מטבעו וכלשונו "אין המשפט "לב האדם רע מנעוריו" מציאותי יותר מהמשפט "לב האדם טוב מנעוריו""

ככלל, אני חושב שקריאה בספריו של אריך פרום תועיל לכל עצכחניק, בהעלותה מבט חדש על אמונה לא דתית - דת חילונית של אדם שהחילוניות לא ערערה את מבטו הישר על צלם האלוקים שבאדם ועל תועלת הדת הדתית בכלל.