מברקי המקרא הראשונים

במסכת ר"ה לא. נאמר : "במנחת' דשבתא מה היו אומרי' [הלויים בביהמ"ק] אמר רבי יוחנן אז ישיר [שירת הים, החלק הראשון] ומי כמוך [חציה השני של שירת הים] ואז ישיר [שירת הבאר] איבעי' להו הני כולהו בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד תא שמע דתניא א"ר יוסי עד שהראשונה [תמיד של שחר שהיו לו ששה פרקי שירה] אומרת אחת שניה [תמיד של מנחה] חוזרת שתים שמע מינה כל שבתא ושבתא אמרי חד שמע מינה" . בשלב השאלה חשבה הגמ' שיתכן ששלשתם פרקי השירה לתמיד של מנחה היו נאמרים בבת אחת, זאת אומרת של שירת הים (יחד עם שירת הבאר) היו נאמרים יחד, אין כל חלוקה מעשית התנהגותית ביניהן, ובכל זאת גם בשלב זה לגמ' ברור שחציה השני של השירה הינה פרשה נפרדת. בפשטות מה שהניע את הגמ' לכך היא העובדה שהחצי השני מדבר על כבוד מזרח הירדן ועל הרקע לכניסה לארץ. מוכרחים להסיק שהגמ' חשבה שהיתה עבודת עריכה ו מישהו (משה, מן הסתם) דחף את שירת מי כמכה לתוך שערת הים (ולפני הפסוק האחרון שלה "כי בא סוס פרעה.." . או שגם פס' זה הינו מהשירה השניה, שהזכירה את ההסטוריה לפני 40 שנה). אליבא דהגמ' מה היה טעם העורך בפעולה זו?