הבדלה עם לישב ??

אסטרניק

ברוך הבא אל הפורום!

אחד מתנאי הקבלה לפורום הוא לקרוא את האשכול הבא.

כיצד עושים הבדלה במוצאי יום ראשון של סוכות?

ׁ(ההנחה היא כמובן שההבדלה תהיה בסוכה - הנחה שלא תמיד מתקיימת, כמו למשל השנה שהחל לרדת גשם במוצאי החג.)

נחזור על הכללים היסודיים עד שנגיע הלכה למעשה.

א. יש מצוה מן התורה לציין את השבת בכניסתו וביציאתו. וחז"ל תיקנו לעשות זאת על היין. כלומר לברך "בורא פרי הגפן" ולצרף ברכה שתיקנו חכמים שמציינת את המעבר מחול לשבת, או הפוך.

בדומה לכך תיקנו לציין יום טוב בכניסתו וביציאתו.

ג. הבדלה קיבלה צביון קבוע, חלקו מדברי חז"ל וחלקו מן המנהג. אצלנו (כל אחד וה"אצלנו" שלו) נוהגים לפתוח בפסוקים של שמחה (וכל עדה ומנהגה) - זה לא חובה, אבל זה יפה.

אחר כך מברכים את הברכות:

בורא פרי הגפן על היין (או "שהכל" על חמר מדינה, שהינו משקה חשוב, ויש אומרים חריף-אלכוהולי, למי שאינו יכול או אינו רוצה ביין).

ברכת הבשמים.

ברכת מאורי האש.

ברכת ההבדלה עצמה.

במוצאי יום טוב אין צורך לברך על הבשמים (כי אין נשמה יתרה - ומה זו נשמה יתרה, ראוי לדיון ארוך שמאד יתאים לפורום...).

ואין צורך לברך על מאורי האש, כי ביום טוב מותר לבשל.

אז נשארו לנו ברכת בורא פרי הגפן וברכת ההבדלה.

ומה עם ברכת "לישב בסוכה"?

אין חובה לעשות את ההבדלה בסוכה. אבל הנוהג הסביר בזמננו הוא לחזור מבית הכנסת ולהיכנס לסוכה להבדלה. וכיון שנכנסים לסוכה, יש לברך "לישב בסוכה". אפשר לברך מייד, ואז זה לא קשור להבדלה. ואפשר לחכות להבדלה כדי לברך.

שאלה נוספת ואף חשובה היא אם ההבדלה נאמרת בישיבה או בעמידה. גם כאן כמדומה יש מנהגים, אם כי יש צד להקפיד לשבת, בניגוד למנהג העולם. אולם מי שירצה יוכל לנהוג בהבדלה כמו בקידוש, לאמור בעמידה, לאחר ההבדלה עצמה להוסיף את ברכת "לישב בסוכה", לשבת ולשתות מן היין.

כפי שכתבתי, הכל תלוי במנהגיך וברצונך. יש אופנים שונים וכולם כשרים. והשאלה איזה מהם להעדיף לא חייבת להיות שאלה הלכתית. וזה כלל גדול מאד. לא כל דבר מוכתב על פי הלכה.

***
מסקנה

אם ההבדלה נערכת בסוכה אז כיון שזה מוצאי יום טוב:

מברכים

בורא פרי הגפן

הבדלה

לישב בסוכה.

יושבים (אם לא ישבו קודם) ושותים מהיין.

ומהי נשמה יתרה?

הקבלה העניקה למונח הזה משמעות לפי דרכה. מעניין לציין שרש"י לא ידע מזה כלל. הוא מפרש ש"נשמה יתרה" דהיינו התאבון המוגבר שיש לאדם בשבת שבה כרגיל יש לו יותר אוכל (ואוכל טעים) מאשר בימות החול. קביעה זו היתה נכונה בימים עברו כאשר היה מחסור רב מהיום (לא שלכולם יש היום בשפע... אבל עדיין סביר שבעידן הביטוח הלאומי לכל אחד יהיו לחם ומים ואולי גם חלב. פעם גם זה לא היה, ובימי הגמרא אמרו כי מי שאין לו לכבד את השבת ישתדל לפחות ב"כסא דהרסנא" שמתורגם כמאכל של דגים קטנים ויש לשער שהינו זול מאד).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לגבי הלישב בסוכה רוב הפוסקים סוברים שאין לברך ליישב רק על היין

אסטרניק

האם הלכה נקבעת לפי "רוב"?

זו עצמה שאלה היא. כיצד יש לפסוק הלכה, אם בכלל ניתן להכריע הלכה באופן סופי.

אם נתבונן בתולדות הלכה זו של ברכת "לישב בסוכה" נגלה כי מדין הגמרא צריך לברך כל פעם שנכנסים לסוכה.

חידושם של בעלי התוס' הוא שיש נוהגים לברך רק בשעת אכילה. כנראה מתוך ההנחה שזה שימוש חשוב וקבוע.

ובדרך זו הלכו רבים אחריהם, שהרי בעם ישראל נפוץ עיקרון לפיו המנהג דוחה הלכה, וכן שכל אימת שיש מחלוקת אודות ברכות, שב ואל תברך עדיף.

אחד האחרונים - הט"ז כמדומה - מחדש שאם אדם נכנס לסוכה לא על מנת לאכול, עליו לברך מייד.

וכן, שצריך לברך, אומר - אם זכרוני אינו מטעני - גם הגר"א.

האם עלינו ללכת "לפי רוב" ואיך סופרים רוב? או שמא עלינו לברר את ההלכה מיסודותיה?

סבור אני כי בירור מהיסודות יראה שחייבים לברך גם לא בשעת אכילה, כפי שאדם שוהה בביתו ואינו אוכל כל העת. ואדם צריך להיות בסוכתו כפי שהוא בביתו. וכל רגע הוא מצוה.

ועל כל פנים, שאלה זו אינה קשורה לשאלת ההבדלה. כי על שתית יין יש לברך "לישב בסוכה" גם לדעת המקילים כבעלי התוס' שלא לברך (הייתי כותב מילה אחרת במקום "מקילים" אבל נמלכתי בי).

לענ"ד לא צריך לחפש סבה מדוע לברך ליזב בסוכה אלא מדוע לא לברך, שכן מסתבר שעיקר הדין הוא לברך בכל כניסה ומכוח המנהג מברכים רק על קביעות סעודה.

האם לא חל כאן הדין ספק ברכות להקל ?? הגם שיש דעות לכאן ולכאן ברור שיש משקל למה שרוב הפוסקים קבעו מנהג ? יש מקום למנהגים כשיש להם מקור הלכתי או שכך נהגו גדולי עולם סתם עמך איך אפשר להתיחס ולתת משקל הלכתי למנהג הרב אלישיב לא בירך ליישב כי אחז שזה ברכה עם בעיה

אסטרניק ובעל בעמיו וכולם

נפריד בין הרמות.

א. מתי  מברכים "לישב בסוכה".

התשובה המוסכמת על הרוב היא "כל אימת שנכנסים אליה".

ב. מה המנהג.

המנהג הוא לברך רק בשעת אכילה ויש מיעוט הנוהגים בכל עת.

ג. מה עושים כאשר יש מחלוקת בין המנהג לדין המקורי.

ד. מי מכריע

ה. מה יעשה אדם שאינו רואה את עצמו כפוסק להכריע.

כרגיל אצלי, אני סבור שאין המנהג ראוי לעקור תקנת חכמים שיש בה תועלת רבה. וכך אני נוהג לעצמי. אבל ברור לי גם שלא הכל רגילים לגישה זו שלי, ואדרבה, למה שיעדיפו דבריו של פלוני בפורום באינטרנט (שאף אינו מגלה את שמו) על פני אלו שזכו להכרה הלכתית כרבנים מופלגים. בין בדורנו שלנו ובין בדורות קודמים.

מה שאני מציע כנימוק מטא הלכתי במובן של הכרעה בין גישות הוא לבדוק את המקורות, שהרי הם מצדיקים את הגישה לברך תמיד. אבל מי שאינו רגיל לבדוק מקורות מה יעשה? וכי לא יסמוך על הדעה המופיעה בספרים?

אפשר לעיין בהערות על הפסקי תשובות במקום הוא מביא את הנהגותיהם של רבותינו בדורות האחרונים

אסטרניק

אם אתה מציין לספר, כדאי וראוי לציין גם לסימן ולסעיף ולמספרי העמודים. זה חוסך זמן למעיינים.

ב"פסקי תשובות" הדיון על ברכת "לישב בסוכה" נמצא בסי' תרלט ועלה בסעיפים י ו-יא.

סעיף י עוסק ב"ברכת 'לישב בסוכה' על ההבדלה וסעיף יא - על אכילת מזונות.

אין הוא מביא כלל במקומות אלו את השיטה לברך בלי לאכול. ואדרבה, הדיון שלו עוסק בשאלה: כאשר אוכלים מזונות או שותים יין של הבדלה, אם ומתי לברך "לישב בסוכה". בסימן עצמו הוא כותב "אם שותה יין בקביעות חייב בסוכה וכו' ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה" (זו כנראה לשון המ"ב) ומכאן הוא מסיק "ולפי"ז אין לברך ברכת 'לישב בסוכה' בהבדלה ובהערה 36 מציין לשני שו"תים (שבה"ל ושרגא המאיר ומדייק מן הט"ז). וכן בהמשך.

המעיין בדברים אלו לא היה מגלה כלל שיש שיטה שאפשר וראוי לברך בלי לאכול. שהרי גם על מזונות וגם על יין הוא מחייב לקבוע עליהם בצורה כזו שרק אז אפשר לברך "לישב בסוכה".

כל זה לשיטתו ולשיטת האחרונים. אבל כבר כתבתי לעיל שיש שתי גישות. ה"פסקי תשובות" הולך בשיטה שמתחילה עם התוס', לברך רק עם האכילה, אבל אין כן משמעות הגמרא. ואם כן, מי שמנהל את המצוות והברכות שלו לפי האחרונים ללא קשר לגמרא, כך יעשה, ומי שילמד מן המקורות כמוני יברך מייד.