בו"ל
לא זכיתי להבין.
האם מה שכתבת "אם יש כזו" מכוון נגד המפקפקים?
ומה ששללת תיאוריות, הלא זה כל מה שאנו עושים.
אולי אנו משתמשים במילה "תיאוריה" באופנים שונים.
תיאוריות והשערות הן מנת חלקו של כל מפרש. ויותר מכך, זה התהליך ההרמנויטי, כלומר התהליך הלא מודע באופן מלא שכל אדם משתמש בו כאשר הוא מבין את העולם ומחליט איך להגיב, ובמיוחד האופן שבו הוא מפענח טקסטים, ו"טקסט" זה במובן הרחב.
רקע:
בהרמנויטיקה בין הטקסט לבין המפרש שלו אפשר לזהות כמה צורות של התייחסות. ויש שלושה דגמים של פרשנות.
א. הפשט הפשוט. מה שקראתי "הפשט ההיסטורי". כאשר לפני טקסט, אני מנסה להבין מה כוונת האומר. זה לפעמים נראה קל ולפעמים לא. ותמיד עלי להוסיף מה שלא נאמר במפורש. וככל שיש מרחק רב בתרבות כך קשה יותר לעשות זאת. אבל זו השאיפה וזו המשמעות של נסיון להבין. הנסיון נבחן מול הדגם האידיאלי של כוונת האומר שהיא תמיד לא זמינה לי במישרין אבל אני מנסה להגיע אליה.
ב. הפשט של הטקסט כשהוא לעצמו - ללא קשר לאומר. אולי הכוונה למשמעות המילונית של הטקסט, אם כי ודאי יש בטקסט גם מטאפורות.
מימי לא הבנתי איך צריך להבין את הדגם הזה ומה בינו לבין הקודם. רק שצריך לומר שכאן אנו רואים את הטקסט כמה שיצא מבעלותו של המחבר והוא עומד לפיענוח בפני עצמו. אבל פיענוח זה יש לו כללים ומבחני אמת, בהתאם למילון, לרקע, ועוד.
ג. הדגם השלישי הוא יותר דרשה מאשר פיענוח. מה אני יכול לומר על הטקסט. למעשה, בגישה כזו אין משמעות אלא מה שאני יוצר. אבל אי אפשר להתכחש לכך שיש עוסקים בהרמנויטיקה ועוד יותר מכך במחקר (ספרותי?) שזו גישתם. תן לי טקסט ואעשה ממנו מה שארצה וזו הפרשנות שלו. זה ודאי שימוש שונה במילה "פרשנות".
מה שאנו משתדלים לעשות כאן, ובוודאי אני, זה לברר את הפשט ההיסטורי, במובן הראשון.
כמובן, לעתים אנו מוצאים בטקסט עובדות נוספות שאפשר ללמוד ממנו. הפיענוח הזה אולי חורג מעבר לכוונת המחבר אבל הוא יכול להיות נכון או לא ומטרתו להגיע לעוד אמיתות מסביב לטקסט ולמתואר בו.
בוודאי שאין כאן כוונה לדרשה לשם הדרשה כמו בדגם 3 לעיל.
לפיכך, בלשון של העוסקים בהרמנויטיקה, כל נסיון לפיענוח הוא השערה ותיאוריה. התקוה היא להגיע להשערה הנכונה התואמת לכוונת האומר.
ויש כאן רק השערה כי מה שאדם אחד חושב חסום מטבע הדברים בפני אחרים ואילו הטקסט מציב משימה אינסופית של פיענוח מלא לגמרי.
נכון שעבור טקסטים רבים אין אנו מתאמצים כל כך. כאשר אני מטלפן ושואל: משה בבית, ואשתו אומרת: הוא בסוכה, התקשר אליו לנייד, אני מבין שהוא אמור להיות בסוכה ולהיות זמין בסלולארי. וזה מספיק טוב ומדוייק.
אבל יש טקסטים הרבה יותר מעניינים עם משמעויות לדורות. ושם אנו ערים יותר (יש לקוות) לכך שיש לנו תיאוריות.
גם כאשר חז"ל מנסים להבין: למשל, אמורא לפרש משנה, הם בונים תיאוריות. אמנם הם עושים זאת מתוך חכמתם, ידיעותיהם, יראת השמים שלהם. אבל אלו עדיין תיאוריות.
כאשר אני או רות קלדרון או הלבני וייס, או, להבדיל, הרשב"א, מנסים להבין מה נאמר בסוגיה, אנו בונים תיאוריה. כמדומה שיש משותף לכולנו, והוא האמונה שהדברים חשובים ואנו רוצים להגיע לפשט שלהם. הלבני וייס מוכן להשתמש במידה של אינטואיציה, ומאמין כי האינטואיציה שלו מוליכה לאמת. אני מאמין בגישה שנקראת "קריאה צמודה" ומנסה לחשוף מה שיש בטקסט ככל האפשר, אך מקפיד להבדיל בין "אפשר לפרש" לבין "כך נובע מהטקסט". איני מכיר את הרשב"א כדי לאפיין את פרשנותו (אך ידוע שהיא בנויה על סברות... הלא כן? וכמובן סברות של הרשב"א הן סברות של הרשב"א). גם את קלדרון איני מכיר. אך אם, כמו כולנו, היא רוצה להגיע לפשט של הטקסט, יש לה מה לתרום.
כלומדים אנו שומעים תיאוריות, מקרבים ומרחקים לפי הנימוקים.
כמובן, אני אחסוך לעצמי זמן ולא אטרח לקרוא תיאוריות של מי שהוא בגדר שונא ומזלזל. אבל אני גם ער לכך שאפילו אויב ושונא יכול להציע פשט נכון. למשל, יתכן שנוצרי יציע הסבר נכון בפסוק (בספר מאמרים על לימוד של מכללת הרצוג כמדומה מופיע מעשה באחד הגאונים ששלח לשאול הגמון נוצרי על הבנתו באיזה פסוק או מונח בפסוק. מדהים).
ואנו כולנו, חברי הפורום, עדים לכך שיש לנו חברת פורום שאינה מוגדרת כ"אורתודוכסית" והיא מציעה תובנות שאפשר ללמוד מהן והן נראות אמיתיות... והיו כעוד כאלו ולצערנו פרשו כפי שקורה לרבים מחברינו עם חלוף העיתים.
אז לפסול מישהו/מישהי מראש? על סמך מה?
אולי תרצה לבאר יותר למה כוונתך ב"תיאוריות ורצונות של כל אדם".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
