זכות הקיום של הרפורמים (מוקדש לביליצר)

ומן הצד השני אני מסכים עם ביליצר, שאם הדיון הוא האם טקסטים מחייבים, אין להתחיל אותו מהשינויים שחז"ל עשו. כי הם עשו אותם בתוך מסגרת של תפיסת הטקסט כמחייב, והשינוי היה אילוץ שנדרש כדי להמשיך ולראותו כמחייב. ואילו הרפורמה המודרנית, לא פועלת כדי שהטקסט ימשיך להיות מחייב, אלא מבלי לראותו מחייב.

אבל מכיון שהרפורמים לא מחוייבים לחז"ל, לא ברור מה הם צריכים להוכיח מחז"ל כביכול או שלא כביכול.

נכון הדבר שבתורה עצמה ברור שהטקסטים מחייבים, ושעל סטיה יש עונש מוות, וכדו'. אבל כל זה אם נתפוס את הטקסט כמחייב, אבל אם נניח שהדברים שנאמרו שם מייצגים הלך רוח מסויים, שהוא עצמו יכול להשתנות, מה שהם ראו כדבר שיש להרוג עליו, אנו רואים כדבר שהוא מותר. וכן הלאה. אין מניעה לכל רפורמה שנרצה.

אפשר לשאול מדוע הרפורמים מגדירים את תורתם כיהודית, וכי כל מי ששואב השראה מהתנ"ך מציג תורה יהודית? וא"כ גם לנצרות אותה זכות בדיוק, גם היא בחרה מה שרצתה מהתנ"ך?

ויש להשיב, שתורת הרפורמים היא יהודית, מכיון שיהודים בחרו בה. חלק מהיהודים תופס כך את התורה, וגם אם לא נרצה זה זרם בדת היהודית. אם נוצרים היו אומרים את אותם הדברים (הם לא יכולים להגיד בדיוק אותם דברים, כי הם לא יכולים לומר שמדובר בסוג של חיבור למסורת אבותיהם, אבל זה לא העיקר כמובן).

היהדות מתפצלת, כמו כל דבר חי שיכול להתפצל. ובמהות החלק האורטודוקסי נעוצה הקביעה שאינו יכול להכיר בזרמים אחרים, כי לדידו הטקסטים מחייבים. ואילו במהות החלק הרפורמי לא נעוצה קביעה כזו, ולכן הוא יכול להכיר (אם בא לו) בכל זרם אחר שישאב השראה מהיהדות, (או ממקום אחר).