זרע לבטלה סיבת האיסור

ההודעה דלעיל היא הראשונה שאני כותב בפורום. לא ברור לי מדוע למרות שבשעת הכתיבה אני מקפיד על רווח בין הפסקאות, כאשר ההודעה מתפרסמת היא מופיעה כגוש אחד. מישהו יכול לעזור?

הרופאים הקדמונים סברו שזרע הזכר נמשך מהמוח דרך חוט השדרה זו דעת רופאי חכמי יוון ואחריהם הרמב"ם והזוהר וכן מרומז בגמ' / ברש"י חולין מה: 

בנוגע לקבלה 1 כנ"ל  2  מעיקרי דת הקבלה (ומחילה ממיימוני שצורם לו הזכרת הנושא) היא שכל מעשה הברואים הם כדי לגרום (כביכול) בעילה שלימה למעלה ולכן הייחס לנושא   3 ראה מאמר של תומר פרסיקו בנושא וכמדומה שהוא כותב דברים בלי בסיס

על טעם איסור הוז"ל אפשר לקרוא בספרו של הרב מלמד - שמחת הבית וברכתו. http://ph.yhb.org.il/14-04-02/

תשובה מפורטת להקל בזה במקום הצורך:

http://tshuvot.wordpress.com/category/%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%AA%D7%AA-%D7%96%D7%A8%D7%A2-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%92%D7%93%D7%A8-%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1-%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0/

אני מקווה ללמוד בעיון את התשובה בקישור שהביא פתיאמי, ולכתוב תגובה ספציפית ומפורטת. בינתיים, מקופיא זה נראה כמו נסיון לבשל 2 דגים ב3 סירים בלי לחתוך אף דג. בגמרא (נדה יג:) נראה שמקור האיסור הוא 'לא תנאף', וגם אם מדובר באסמכתא לא אמור להיות חילוק בין רווק לנשוי. אדרבה, מבואר שם שרווק צריך להישמר יותר שלא לבוא לידי הרהור. אמנם מה שדימו את המוז"ל לשופך דמים, זה אינו אלא במי שע"י הוז"ל נמנע מפו"ר, אבל אין זה נוגע לגוף האיסור. מה שאמרו ראשונים, כמו ר"ת (תוס' סנהדרין נט:) שרק מי שמצווה על פו"ר מצווה שלא להשחית זרע, ושמכך משמע שמי שאינו בר הכי, כגון רווק, אינו אסור בזה, כל זה אינו עניין לכאן, שלא דיבר ר"ת אלא על הוז"ל המבטלת פו"ר בידיים, דהיינו מעשה ער ואונן, ולא על סתם הוז"ל שאין קשר בין איסורה לבין מצות פו"ר.

אני מחדש??? ראה נדה יג: ובנוסף מומלץ לעיין בערך 'השחתת זרע' שבאנציקלופדיה התלמודית, שם מובא חבל דעות כיצד להבין את טיב האיסור. ראה הודעתי בעמוד הקודם. ובכלל, למה במחשבה? ודאי שעל הרהור לבד לא נאמר שעוברים בלא תנאף, רק על הוז"ל. אני מבין שחומר הענין הוא ההרהור ולא עצם איבוד הזרע, אבל הוז"ל היא מיצוי התאווה ולכן זהו המדד הקובע.

תוקן על ידי עקביה ב- 30/10/2014 13:53:20

ישיבישעאר מדבריך אני למד שאין טעם שאלמד את התשובה שכן אין לי מושג על הרקע וכו'. או שמא תואיל בטובך להרחיב?

כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר  פירשוהו שעיקר החטא אינו אלא שהמרה את הפקודה (כלשון רבינו יונה ואם אמור יאמר העבד...)

1  מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר נבילה

2  מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין

3  גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה 

הכל אחד שאם כבר חוטא פחות שיחשוב שמותר ולא ירגיש בעצמו שהוא ממרא (וזה סוד ה"היתר" הנ"ל)

התחלתי לקרוא את המאמר בקישור שהביא פתיאמי וראיתי שאת דברי הגמ' (ב"ב נז:) 'אי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא', הוא מפרש אנוס ע"י יצרו, במקום לפרש כפשוטו, שהיות והוא נאלץ ללכת בדרך זו וממילא עליו לראות את הדרך בה הוא הולך, הוא אינו יכול להימנע מלראות את מה שקורא בשולי הדרך ונחשב לאנוס. חוששני שאין טעם שאמשיך לקרוא.

הטענה שלו,  לפיה איסור זרע לבטלה לא שייך ברווק איננה משכנעת, שהרי אסור לאדם לאחוז באמתו כשמשתין מחשש שמא יבוא להוצאת זרע, ודין זה נוהג דווקא ברווק ולא בנשוי:
"יזהר שלא יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה, מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, אלא אם כן הוא נשוי. ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי". (שו"ע אורח חיים ג' סעיף י"ד)
בתחילה הוא ניסה לטעון שגם לפי השו"ע רווק מותר לכתחילה בהוצאת זרע, אחרי שהעירו לו שזה סותר את מה שנכתב בתחילת השו"ע לגבי האוחז באמתו הוא ניסה לתרץ באופן ממש לא ברור :
"יש לומר שגם הדין של לא לאחוז באמתו כשמשתין הוא על דרך זו, שזהו דין נוסף על ההלכה של האיסור להשחית זרע, ובא לתת גדר בצורת מעשה הטלת מימיו שלא יהיה בעניין שמביא לזה"

כלומר, לרווק מותר להוציא זרע לכתחילה, אבל אסור לאחוז באמה באופן שעלול להוביל להוצאת זרע (למה?) . ממש לא משכנע

לגבי נושא האשכול, טעם איסור הוז"ל, אני מעתיק את דברי ערוך השלחן (בדילוג מעט), אבן העזר סי' כג סעיף א: האדם הנברא בצלם אלקים יבין וישכיל בדעו ושכלו שהתאוה שנבראת באדם לא נבראת בשביל התאוה...ולא נבראת אלא בשביל פריה ורביה שזהו קיום העולם וזהו שהקב"ה אמר להגביר תאוה זו על בני אדם ויהי כן מפני שהוא צוה לעולמו שתעמוד דלא תהו בראה לשבת יצרה ואלמלי הגביר הקדוש ברוך הוא תאוה זו באדם לא היה שום אדם מזדקק לזה מפני המיאוס וראיה לזה שאיננה לשום תאוה שהרי מיד בצאת הזרע תכרת התאוה מכל וכל האדם ישיב אל לבו איה איפוא תאוותי שתאבתי מקודם אך רגע אלא יבין שאחרי צאת הזרע להזריע שוב אין צורך בה ולכן בהזקנים שאינם ראוים להזריע זרע תפסק תאוותם מה שאינו כן בתאוות אכילה ושתיה שאף היותר זקן מתאוה קצת לאכול ולשתות ולכן חוב קדוש מוטל על האדם לשמור זרעו שלא תלך לבטלה ח"ו כי קודש היא.