לאוהבי הפשט - מהו פשט ומהו דוחק.

לאחרונה הצעתי כאן כמה "פשטים" שלא התיישבו על דעת כמה אנשים למשל דבריי באשכול פתרון חידת חיבור התורה של דרום חוקר, או דבריי באשכול  של אברם העברי, והם פטרו את דבריי בטענת "תירוצים דחוקים". וכן היה בדיונים נוספים.

ובכן, יש לשאול, אימתי הסבר נחשב לפשט או לדרש או ל"תירוץ דחוק". 

אם ניקח כדוגמא את מה שכתבתי באשכול על "רוב אחיו", אזי כך אפשר "להוכיח" פשט: משווים לפסוקים אחרים, לנושא המדובר ולשכר הישר. מותר לטעון לפשט גם ללא הסבר, אבל על סמך מה הם יכולים לקבוע שזהו הפשט היחיד ואילו פשטים אחרים הם "תירוצים דחוקים"?

ובכן, "יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה". הבה ונשמע את משנתם הסדורה של בעלי הפשט שבכאן, מדוע דבריהם הם פשט ודבריי הם רק תירוצים דחוקים. 

אתה אומר את זה לי? תגיד את זה להם. (מבחינתם כנראה כל דבר שמסכים עם מסורת חז"ל ו/או עם האמונה המקובלת בקרב שומרי המצוות, דינו להחשב לדוחק או לכה"פ דרש.)

בסדר.

כולם - אמרתי!

(איקון של רמקול)

וכדי לצאת ידי חובת כולם, כפי שכתבתי, הכל שאלה של הנחות יסוד: התאמה למקרא, התאמה לחז"ל, התאמה למקובל. או, להפך, מרד נגד המסורת.

מה שראוי לעשות הוא לזהות אלו הנחות יסוד עומדות ביסוד גישותינו, ולהשוות. ואז נוכל להבין את עצמנו יותר טוב וגם לתת הזדמנות לאחרים לשפוט, בפעם הראשונה אולי, מה הם הפירושים האפשריים, ולבחור ביניהם, ולדעת מה המחיר הלוגי של כל אחד. המחיר הלוגי הוא ההנחות שצריך לאמץ ולהחזיק בהן כדי לאפשר עמדה מן העמדות. ולעתים זה לא רק מחיר לוגי אלא גם מחיר נפשי - וחברתי.

וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ, ואשאלם וישיבו דבר
הן כולם אוון אפס מעשיהם רוח ותוהו נסכיהם