בית פורומים עצור כאן חושבים

מרכיב אישיות 'רבני'-לאזכרת הרב שך

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/11/2014 23:50 לינק ישיר 

מלחמתה של תורה אמורה להיות בנחת-רוח ולא בהתלהמות. מדרש רבה: והא-להים יבקש את הנרדף, בין אם צדיק רודף צדיק, בין אם רשע רודף צדיק, ואפילו צדיק רודף רשע. לפיכך, אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים. תנו רבנן: הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 07:34 לינק ישיר 

מ

אם מחפשים ציטוטים, יש גם ציטוט שמלמד זכות.

אם ראית תלמיד חכם רותח, התורה שבו רותחת היא.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א

ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה'. ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל - אינו תלמיד חכם, שנאמר וכפטיש יפצץ סלע. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה - דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא: אפילו הכי, מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו'.


נכון - המסקנה היא כרב אשי. וזה מעורר את השאלה אם רבא מספק הסבר מדוע קשה לתלמיד חכם שלא להתרתח לפעמים - מתוך מה שאני מפרש כאהבת האמת שהיא - התורה שבו. או שמא רבא אומר יותר מכך, שלפעמים מצוה להראות כרותח או אפילו לרתוח ממש.

דעתי שלי היא כרב אשי. אבל יתכן שיש כאלו שנטו להתנהגותו של רבא. האם גם שם נתלה זאת בתכונות נפש או, גרוע מזה, בבעיות נפש?

***
אני מציע להעלות שאלה נוספת:

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית טוענת שניתן לבדוק את ההתנהגות האנושית כאילו היא נקבעת על פי כללים שניתן לנסח במילים, במשפטים. לכן, כאשר אדם עושה דבר שאינו טוב לו, יש מקום לדון איתו על מה שעשה או לא עשה, לזהות את הכלל שמאחורי ההתנהגות, ולהציג את השאלה: למה? כדאי לך? זה טוב?  מנין? על מנת להביא לשינוי קוגניטיבי שיביא, יש לקוות, גם לשינוי התנהגותי הולם.

האם יתכן שיש פוסקים שהכרעותיהם נובעות מתפיסות קוגניטיביות שגויות?

אני מביא כמה דוגמאות שעלו באשכולות שונים בפורום:

א. האדם נועד לשרת את ה' ולא להנות מהחיים. לכן אפשר וצריך להחמיר מתוך התעלמות מן המחיר האנושי.

לפיכך, נערה שנפצעה בפניה ואפשר לתפור כך שלא יישאר זכר או לעשות תיקון נגד הדימום שיותיר צלקת, והטיפול נעשה בשבת, אין להתיר אלא אם כן יעשה זאת רופא גוי.

(זה דווקא פסק של הרשז"א... והרי בו אין לחשוד שלא השאיר מקום לצרכים האנושיים).

ב. עבירות פוגעות ב"מקומות עליונים" ואיסור ז"ל פוגע במיוחד. ולכן גם מי שראה לאונסו טמא ואין לו כפרה (על פי הזוהר).

ג. לאדם אסור להנות מן העולם הזה ובמיוחד בתחום שבינו לבינה ולכן יש קהילות שתובעות מן הזוג לשמור על מרחק מירבי ולא להיות יחד אלא פעם אחד במחזור לשם מצות עונה.

האם אמונות כאלו גם כן יהוו נושא למחקר פסיכולוגי? ואולי כן?

***
לאחר שהצגתי את השאלות האלו, שיש בהן כדי לעורר ויכוחים עצומים, אציג את עמדתי:

אכן, יש מקום לטענת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שאנו בני האדם מסוגלים לנסח את אמונותינו במילים, ולכן לבדוק אותן אם הן שגויות ומזיקות או מועילות ונכונות.

ובעיני התורה כולה היא פרוייקט חינוכי שפועל גם במישור הקוגניטיבי.

ואם יש כאלו שנולדו עם תכונות נפשיות או התחנכו אליהן, התורה אמורה לעדן את האדם ולתקן את מידותיו והנחות היסוד שלו כיצד ראוי להתנהג ולמה לשאוף.

אמנם זה גם נכון שגם הגמרא מזהירה כי יתכן שהתורה תשמש את האדם כדי לקבע את הדברים השליליים שבו ואז היא הופכת לו לסם המוות.

ואם ארחיק לכת עוד יותר, אזי ההזהרה שאסור לחשוב לבד, ואנו קטנים מדי, ולכן חייבים לקבל כל דבר בלא ביקורת, זה מתכון להנצחת טעויות. אבל כבר יצאתי מכוונת האשכול המקורית רחוק מאד...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2014 12:27 לינק ישיר 

מיימוני,

בעולם הזה אין אנשים מושלמים. לענ"ד אפילו פוסקים גדולים, עד כמה שמשתדלים לפסוק הלכה ללא פניות, לפעמים אינם חפים מטעויות הנובעות מפניות. נוכחתי בויכוחים בין תלמידי חכמים שמתוך ריתחא דאורייתא רבו זה עם זה בבית המדרש בצעקות מתלהמות כאילו היו תגרים בשוק, ובד"כ כל אחד מהם היה משוכנע כי דעתו אמת ודעת רעהו הבל, ולא היו באמת מסוגלים להקשיב זה לזה עד שנרגעו. על-כן נאמר על הדורות האחרונים ותהי האמת נעדרת. וגם נאמר אז נדברו יראי ה', נדברו, כלומר הקשיבו זה לזה, כי זה העיקר. תיקון מידות הנפש הינו מקצוע גדול בתורה. לאדם שתי אזנים ופה אחד, ללמדנו שההקשבה חשובה יותר מהדיבור. לענ"ד ההבדל בין מוכיחים רותחים למדברים בנחת, שמוכיח רותח בנקל עלול לא לשמוע לא את דבריו-הוא ולא את דברי רעהו, ואילו מדבר בנחת משתדל להקשיב הן לדברי-עצמו והן לדברי רעהו. וכבר אמר הקב"ה למשה רבינו: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 12:37 לינק ישיר 

מ
על-כן נאמר על הדורות האחרונים ותהי האמת נעדרת.- האם הריגתו של רש לקיש על ידי ר' יוחנן היה בדורות האחרונים? האם הריגתו של ר' כהנא על ידי ר' יוחנן גם היה בדורנו?

וכבר אמר הקב"ה למשה רבינו: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל.

דבר= לשון קשה. אמר הקב"ה למשה. מה תצעק אלי- תצעק על בני ישראל.

בנושא האשכול אותו רב -הפך את המחלוקת והשנאה לתורה, ויש בידי הוכחות  בכתובים לכך





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2014 12:57 לינק ישיר 

ירוחם,

דברי חכמים בנחת נשמעים. אחרי רבי עקיבא נסתתמו מעייני החכמה וכבר לא ידעו לדבר בנחת. רבי יוחנן יצא מדעתו אחרי שהרג את ריש לקיש, וזו הוכחה לכך שההקשבה הכרחית לדיבור.






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 13:19 לינק ישיר 

ידידי היקר על כך איני חולק עליך, מה שאני מנסה כבר זמן רב להעביר לך.
סדנא דארע חדא הוא- מה שהיה פעם  זה מה שהיום, אנשים לא משתנים, אולי רק משתפרים.
למרות מאמציהם של "המחבלים ",ורבם ז"ל. היהדות החרדית פחות שסועה מאשר בעבר- האידיאלי בעייניך-
אתה יודע היסטוריה נדמה לי יותר טוב ממני- עצום את העיינים ובדוק דור דור ודורשיו דור דור ומחלוקותיו.
בפרשת השבוע קראנו וה' השקיף על סדום- אומרים חז"ל כל מקום שכתוב השקפה- סימן לרעה. בכלל זה ובעיקר אנשי ההשקופה.


תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 11/11/2014 13:19:43




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/11/2014 13:32 לינק ישיר 

ירוחם,

אפשר לנסות להבין בכללות מדוע יש מחלוקות המפלגות את הציבור, כגון מחלוקת יהודה ויוסף, או מחלוקת דוד ושאול, או מחלוקת ממלכת יהודה וממלכת ישראל, או מחלוקת רמב"ם ומתנגדיו, או מחלוקת הלמדנים והחסידים, או מחלוקת החרדים והציונים. אפשר לומר שהאמת צומחת ממחלוקות לשם שמים, ואפשר לומר שמחלוקת הגורמת לפילוג נובעת מקטנות-מוחין של שני הצדדים החולקים. מכל מקום, לענ"ד מוטב ללמוד מאלה שהיו מסוגלים להקשיב לכל הדעות, כגון שלמה, או הלל, או רש"י, או רבי מנשה מאילייא, או הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שנאמר האמת והשלום אהבו.
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 14:21 לינק ישיר 

מם80 כתב:
. ואמנם פרויד במאמר "על מעשים אובססיבים ופרקטיקה דתית" טען שדת הינה נרבוזה אובססיבית אוניברסלית, כלומר הפרעה נפשית כפייתית עולמית. שים-לב שדתות שמקורן בעבודה זרה, או דתות שהידרדרו להתעסקות יתירה בטקסים או בחיצוניות, אכן עונות לטענה של פרויד. לדבריו יש להשיב שהיהדות איננה דת אלא תורה, כלומר הוראת דרך חייים, כזו האמורה להכיל את כל התחומים.



אם כל העולם סובל משיגעון, האם המיעוט יכול להיחשב נורמלי?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 15:26 לינק ישיר 

אריאל,

שאלה טובה. פוקו בספרו "תולדות השגעון בעידן התבונה" טען שהשיגעון הינה הגדרה תרבותית אשר באמצעותה הציבור מגדיר את הנורמה. אם פעם המשוגע היה מישהו שהחברה הבינה שעליה ללמוד ממנו משהו המתוקן בו יותר מאשר ממנה, לדוגמא דון קיחוטה של סרוונטס, הרי שבתקופה המודרנית בד"כ כל מה שאיננו לפי אמת המדה של תבונת הנאורות נחשב לשגעון שאי-אפשר לסבול. מכל מקום, מאז ומעולם יישוב הדעת היה נחלתם של מעטים. זה לא עשה אותם לנורמלים, אלא לכאלה החוזים את דרך הישר הנכונה לכלל האנושות. אדרבא פעמים רבות נחשבו למשוגעים. למי רוב הציבור העדיף להקשיב לנביאי האמת או לנביאי השקר? את מי החשיבו לנורמלי ואת מי למשוגע?






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מרכיב אישיות 'רבני'-לאזכרת הרב שך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 סך הכל 3 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. בקטגוריית דת ואמונה אתם מוזמים להיכנס ולדון על כל נושא שעולה לכם בקשר לדת היהודית. שו''ת בנושאי הלכה, פרשנות לתורה ולמקרא, גאולה, אחרית הימים ועוד.