|
|
| נשלח ב-8/12/2014 10:04 |
 |
| |
אדמו"ר חסידי השתדך עם רב ליטאי. מתחת לחופה ניגש האדמו"ר ובירך את חתן וכלה בבר ארוכה ארוכה כדרך הרבעיים,
הרב הליטאי ניגש ובירך- יהיה רצון שיעלה זיווגכם יפה.
שאל אותו הרבי- מדוע כבת"ר לא בירך אותם לפחות במצוות פרו ורבו?
הם יקיימו את זה -מסברא!- השיב הרב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2014 16:37 |
|
| |
מיימוני
שתי הערות:
א. לגבי בן נח, אני מבין שמבחינה הלכתית זה לא ברור, אבל אינני יודע כיצד אפשר לומר שבן נח לא חייב בפרו ורבו, שהרי כתוב בפירוש שהקב"ה אמר לנח ובניו - כולל חם ויפת "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
ב. למיטב זכרוני גרשום בן משה לא עבד ע"ז, ודאי לא בחייו, בפרט שכל ישראל בחיי משה לא עבדו ע"ז (מלבד בחטא העגל לזמן קצר), ורק צאצא אחרי כמה דורות עבד ע"ז. כך שמשה נפטר כאשר יש לו בנים שאינם עובדי ע"ז. (ולאורך הדורות כמובן שזה כבר לא צריך לבדוק, שהרי אז מי יזכה בדין?)
ולשאלה ששאלת:
אני הייתי מחפש את התשובה בשאלה האם אכן אדם אינו רוצה להוליד בנות נקבות. בפרט שאם כולם חייבים להוליד רק זכרים, ממילא בת היא דבר יקר המציאות, ואז יש רצון להוליד דווקא בנות. ואם במשך הזמן שכבר יש בנות לפחות בשיעור הבנים - ואז זה כבר לא נדיר, ושוב רוצים להוליד רק בנים זכרים, אז בדור הבא התהליך יחזור על עצמו. זה דוגמא, אבל - גם אם זה יישמע אולי מוזר - אפשר אולי לומר שבית שמאי לא חששו לכך שירצו רק בנים זכרים. ולפי החשבון שהביא נדב במאמרו - אפילו בסין או בכל מקום ש"רוצים רק בנים" עדיין שיעור הבנים והבנות כמעט שווה - מה שמראה שהרצון דווקא לבנים זכרים אינו כ"כ חזק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2014 21:26 |
|
| |
נדב
שלום
קראתי את המאמר, ונותרתי סקרן להסבר יותר מפורט.
ראשית, בקטע על המשפחה הסינית ישנה טעות, על פי ההצעה אמורה כל משפחה לעצור עם היוולד הבן הראשון, כך שלמחצית מהמשפחות יהיה בדיוק ילד אחד, ורק לרבע שניים. זה גם מוכרח שבמשוואה ישנה טעות, כי הרי שתיים בחזקת אחת מינוס אחת =0 מוגדר כאחת, וממילא לכל המשפחות יש ילד אחד. הנוסחה האמיתית היא שתיים בחזקת n, וכך הגבול הוא אכן שתיים. התפלגות הבנים והבנות נותרת זהה כי לכל משפחה בן אחד בפועל, ובממוצע בת אחת.
את השלב של בית הלל כפי שהסברת ניתן לפתור ישירות מהמשוואה הקודמת, שכן יש להוסיף רק ילד אחד. מה שלא טרחת לציין האם לשיטתם יהיה פער בין בנים לבנות, אבל לפי ההסבר זה לא יתכן, כי הרי השניים מן המשוואה הקודמת בהכרח מתפלגים בשווה וגם הילד הראשון כך.
את המצב לפי בית שמאי אינני בטוח שהבנתי. לפי הבנתי לרבע מהמשפחות יהיו שניים בלבד, מחצית יצטרכו להביא עוד ילד אחד כך שלהם בממוצע יהיו ארבעה, ורבע נוסף יצטרכו שניים ממין ידוע שזה אומר חזרה להתפלגות המקורית. לדבריך הממוצע יהיה ארבע, מה שאומר שלרבע האחרון יהיו שבעה ילדים בממוצע, איך מגיעים לזה?
ואיך מוכיחים שזה לא ישפיע על ההתפלגות של הבנים והבנות, אין לי מושג. למרות שזה נראה אינטואיטיבית נכון.
אשמח להסבר ותודה מראש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2014 21:50 |
|
| |
נחמד, תודה על ההערות. 1. בקטע על הסינים יש אכן טעות, הכוונה לשתיים בחזקת n ולא (n-1) לכל האורך. לא ברור לי מה קרה כאן אבל מכיוון שהשתמשתי במאמר הזה כבסיס למאמר על פרשת נח בספר חידושי על התורה שעתיד לצאת לחושך בקרוב, וידאתי ששם אין את הטעות. כנראה גיליתי אותה ושכחתי לתקן במאמר המקורי. 2. לגבי בית הלל ברור שהמספר של זכרים ונקבות יהיה שווה, שהרי שיטתם סימטרית בין זכרים לבין נקבות. 3. לגבי בית שמאי, האינטואיציה היא שכדי להוליד בן צריך בממוצע להוליד בת. כך אחרי שני ילדים רבע מהמשפחות יצאו ידי חובה (כי יש להן שני בנים) רבע נמצאים בנקודת האפס (כי יש להם שתי בנות) וחצי נמצאים בסיטואציה הסינית (כי יש להם בן ובת והם מחכים לבן הבא) וכן הלאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2014 22:04 |
|
| |
נדב
תודה על התגובה.
לגבי 2, זה בדיוק מה שכתבתי, אך אין לי מושג איך להמשיך את החישוב על הרבע שבנקודת האפס. אם למחצית והרבע יש 2.5 ילדים כי אז יש לנו סידרה בה עבור n ישנם 0.75 בחזקת n כפול 2.5 + n-1 * 2. איך מחשבים את הגבול לסידרה כזו?
כיון שהזמנת את הקורא הנאמן להוכיח חשבתי שמדובר בסיפור קל, אם הוא לא כזה אל תטרח עבורי.
תודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2014 22:30 |
|
| |
בשיטת בית הלל, אם הילד הראשון היה בן אז הגענו לבעיה הסינית עבור בת, ומכיוון שבממוצע ייקח שני ילדים כדי להגיע לבת, נקבל שבמשפחת בית הלל שבה הילד הראשון היה בן יהיו בממוצע שני בנים ובת. אם הילד הראשון היה בת – תהפוך את הארגומנט, ותקבל שבמשפחת בית הלל שבה הילד הראשון היה בת יהיו בממוצע שתי בנות ובן. מכיוון שחצי מהמשפחות הן כאלו וחצי כאלו, יחס הזויגים באוכלוסיה יהיה 50 אחוז.
|
|
|
|
|
