נחמד
אם הבינותיך אז אני מוסיף כדיוקך ויותר מזה.
י) וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְאֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה:
כלומר התליה היתה כנראה ב"תחילת קציר" (פסח?) והם נשארו תלויים זמן רב. עד לבוא החורף. ואז, לשם שינוי מהשנים הקודמות, ירד גשם, ונראה שמדובר בגשם חזק - "ניתך".
אז ורק אז הבינו - כולל דוד המלך - שנמחל מה שהיה צריך להימחל. ואפשר שגם הבינו שלאו דווקא עוון הגבעונים הוא שהיה טעון כפרה אלא גם הזנחת כבודם של שאול ובנו. ולאחר שהכל תוקן, על ידי הבאתם לקבריהם הראויים, רק אז אפשר היה לומר שה' נעתר לארץ.
כך אני קורא את הדברים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
