| בעלבעמיו כתב: |  | ולריכוז חומר:
|
|
לא יודע מי זה יוסי סופר שחיבר את הקובץ הזה, אבל מדובר בדבר רדוד ביותר שהביבליוגרפיה הכבדה ביותר שלו היא מאמר או טוקבק בYNET. הנה קטע טיפוסי: אם ניקח לדוגמה את יום הכיפורים – מה היה התוכן שסביבו ציינו יום זה מחוץ לירושלים בזמן הבית? היה צום, ומן הסתם היה כינוס בבית הכנסת. לא הייתה תפילה ממוסדת (מי אמר?), והיא וודאי שלא נמשכה רוב היום. כולם ידעו שבאותו היום מקריב הכהן בבית המקדש כמה קורבנות, ונכנס אל קודש הקודשים כדי לכפר על עוונותיהם של ישראל, אבל מחוץ לירושלים לא היה לכך משמעות רבה (מנין? ומה עשו לפני שהוקם המקדש בירושלים? האם מצות התורה לצום היא חסרת משמעות שלא בירושלים? ומה עשו בממלכת ישראל?). המשנה (תענית ????) כותבת שהיום הוקדש למחולות בכרמים ולשידוכים. (המשנה לא כותבת שהיום הוקדש לכך, אלא שגם זה היה חלק מהיום, זה לא אומר שלא היה ליום זה שום תוכן, אלא להיפך שזה היה חלק מהתוכן, המשנה מדברת על "בנות ירושלים", ולא על מקומות שרחוקים מירושלים) לאחר החורבן עמדו בפני המנהיגות הדתית שני אופציות לשימור התורה – לשמר את ההלכה כפי שהיא, על אף אי הרלוונטיות שלה לחיים, או לחדש את ההלכה ולייצר חיים דתיים אחרים, שאינם יונקים מבית המקדש. אם נחזור לדוגמה של יום הכיפורים – עלתה השאלה (איפה מוזכר שעלתה השאלה הזו?) האם שימור החיים הדתיים כפי שהיו בזמן הבית יהיה מספיק משמעותי כדי לקיים את מצבו הרוחני של העם, וכדי לאפשר לו לעבור את תקופת החורבן, עד לגאולה המקווה . ריב"ז וחכמי יבנה בחרו באופציה השנייה, וזו הזמינה ביקורת חיצונית וביקורת עצמית (עליהן מסופר ב.. ?). אעפ"כ, אלמלא האומץ והתקיפות שבה הם הובילו את השינוי, ספק רב אם היה העם היהודי שורד שאת השנים שלאחר החורבן, ואת הגלות הארוכה שבעקבותיו עד המאה ה-20.
|
|
