הגיגי פורים

כנ"ל הטקסט מהארץ. אין לי אותו כי אני עם חוסם פירסומות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אושי דרמן

אמת או אגדה? עובדה או בדיה? השאלה אם סיפור מגילת אסתר התרחש במציאות הטרידה היסטוריונים לאורך הדורות. המצדדים באמיתות הסיפור נשענים על פרטים במגילה שתואמים את המחקר. בתקופה בה התרחש סיפור המעשה, האימפריה הפרסית אכן השתרעה מהודו ועד כוש, ושושן הבירה הייתה גם הייתה מקום מושבו של המלך אחשוורוש, שבמקורות היוונים נושא את השם "כסרכסס". בנוסף, הפרטים המרובים שמופיעים במגילה אודות הפאר וההדר של ארמון המלך ותארי תפקידים כמו "האחשדרפנים" - גם הם מתיישבים עם תיאורים דומים של מקורות מהתקופה. אבל האם המן הרשע היה דמות היסטורית אמיתית? ומה על אסתר המלכה ומרדכי היהודי? האם בני הדודים היו אנשים בשר ודם שהצילו את בני עמם תוך סיכון חייהם? אלו שאלות מרתקות שאין להן תשובה נחרצת. מצד שני, האם זה באמת משנה?

אם נתמקד בעובדות שעליהן אין עוררין, אזי מזה מאות שנים, עם שקיעת החמה בי"ד באדר - התאריך בו על פי המגילה נתלו עשרת בני המן - מתמלאים בתי הכנסת ביהודים ויהודיות שמריעים לאסתר המלכה ומבצעים וידוא הריגה להמן הרשע. עוד באותו בוקר התחפושות נשלפות מהבוידעם ונהר אנושי של אסטרונאוטים, קאובויים ושוטרים בגובה מטר ועשרה שוטף את הרחובות. אלו מעידים כאלף עדים על כך שסיפור המגילה - היה או לא היה - חי ובועט בתודעה היהודית. ובכל זאת, הגיע הזמן לצלול אל נבכי האמיתות ההיסטוריות ולבחון אותן.


 במאמרו "הרקע ההיסטורי של מגילת אסתר" מספר הרב ד"ר בני לאו באנושיות כובשת לב על הגילוי שערער אותו בכל הנוגע לסיפור מגילת אסתר: "הקלקול הגדול של החג אירע בזמן הלימודים באוניברסיטה", הוא כותב, "שם התוודעתי לחשיבה ההיסטורית בלימוד מקורות ישראל ושם נחשפתי לאופציה הרצינית שאירועי מגילת אסתר התרחשו לאחר הצהרת כורש. אז נסדק החג באופן חמור. משמעות הדבר עבורי הייתה שהיהודים של שושן הבירה בחרו מרצונם החופשי להישאר בגולה ומאסו בארץ חמדה".

כדי להבין מה סדק כל כך את נפשו של הרב לאו, אנו צריכים לשוב 2556 שנה אחורה בזמן, אל הכרזת כורש, הידועה גם כ-"הצהרת בלפור של העת העתיקה".

היסטוריונים מחשבים את גלות בבל מיום נפילתו של המלך היהודי יאשיהו בקרב על מגידו בשנת 609 לפנה"ס. משם הענייינים החלו להדרדר: הריבונות היהודית בוטלה, נבוכדנצאר החריב את בית המקדש והעם היהודי גלה לבבל, ה-אימפריה של הימים ההם. 70 שנה חלפו, שהם כשני דורות וחצי של גלות, ואימפריה חדשה, פרסית, פצחה במסע כיבושים נרחב והשתלטה על האזור.
כורש המלך הפרסי נחשב למנהיג נאור. בשנת 538 לפנה"ס הוא הכריז על חופש דת בכל רחבי האימפריה וליהודים ניתנה הזכות לשוב לארצם ולכונן שם יישות ריבונית עצמאית. אבל כמו אחרי הצהרת בלפור, לא רבים קפצו על הגמל ודהרו ארצה. הרוב היהודי בחר ליהנות מסיר הבשר של פרס. "אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות", התריס כנגדם הנביא יחזקאל בנאום שנכנס לפנתיאון התנכ"י כנאום ה"נפולת של נמושות", גרסת המקרא.
המכניקה החברתית של מהגרים בארץ חדשה חוזרת על עצמה: הדור הראשון נאבק עם השפה החדשה, נלחם למען חינוך ילדיו ותוך כדי מתגעגע עמוקות למולדת הישנה. הדור השני מתבייש בהורים בעלי המבטא הזר ומתאמץ להשתלב בתרבות המקומית גם אם זה אומר למחוק את עברו. הדור השלישי מרגיש כבר בבית ומתייחס למולדת הישנה כעוד זהות אחת מיני רבות, ואילו לדור הרביעי כבר אין מושג על מוצאו.

יהודי שושן מסיפור המגילה חיו בתקופת אחשוורוש, הלא הוא המלך כסרכסס, בנו של דאהראשון ונכדו של כורש מיודענו. בחישוב מהיר הם היו דור חמישי להגירה. כלומר, קיים סיכוי לא רע בכלל שזהותם היהודית לא אמרה להם דבר.

 המגילה מספרת לנו על מרדכי הצדיק שהקריב את אחייניתו היפה, אסתר, לטובת עמה ומולדתה, אבל לא מציינת שהשם מרדכי מקורו בשם הפרסי "מורדוך" - הלא הוא האל שעמד בראש פנתיאון האלים הבבלי, ומקור השם אסתר הוא "אסתהר"- גם היא אלה מפורסמת במיתולוגיה הבבלית. במילים אחרות, מרדכי ואסתר היו הרבה יותר פרסים מיהודים.


תוך התבססות על מדרשים שחלפו מתחת לרדאר, בתוספת סקירה היסטורית, מצייר לנו הרב לאו תמונת מגילה שלא הכרנו: מרדכי היהודי היה איש צבא מתבולל, מנותק מזהותו היהודית ששאף להתקדם במעלה מנגנון השלטון הפרסי. המפגש שלו עם המן, גם הוא איש צבא שאפתן ובן למהגרים, התרחש עוד הרבה לפני שסיפור המגילה החל; בימים בהם השניים שימשו כמפקדים בצבא המלך אחשוורוש, בזמן הקרבות הגדולים שניהלה האימפריה הפרסית מול יריבתה המרה, האימפריה היוונית.
כאן העסק הופך למעניין. אחד המדרשים ממסכת מגילה מספר כי השנאה בין השניים מקורה בחוב ישן של המן למרדכי, שנולד כתוצאה מהלוואה שהאחרון העניק לראשון בעת שירותם הצבאי המשותף. על פי הדרשן התלמודי בכל פעם שהמן ראה את מרדכי בשער המלך, האחרון נהג לשלוף את שטר החוב – עובדה שהשניאה אותו על המן. נכון, מרדכי היה אכן קנאי. אבל לא לאלוהי ישראל, אלא לאלוהי הכסף.
על פי הפרשנות של בני לאו, המן חשף לראווה את זהותו היהודית המודחקת של מרדכי והשתמש בה כעילה לבגידה במוסדות השלטון, ועל הדרך נקם בכל היהודים.



מחברי המגילה ביקשו להעביר לנו מסר: אם תברחו מזהותכם היהודית תמורת אתנן "החיים הטובים", מישהו כבר יבוא ויזכיר לכם מי אתם. בסיפור של מגילת אסתר זה הסתיים בנס. במקרים רבים אחרים בהיסטוריה היהודית זה נגמר באסון. חג שמח.

מיימוני, הפ"ב השני הוא סרטון ובו הקלטה מבית הכנסת מוסאיוף. אין אפשרות לצערי להעביר אותו לכאן 

אפרים

תודה רבה

לגבי המאמר היפהפה ודרשתו של הרב בני לאו.

נדמה לי שהדרשה שלו מבוססת על שתי נקודות.

א. סיפור המגילה היה לאחר שיבת ישראל לעמו. אולי אפילו אחרי בנין המקדש.

זה אומר שהרבה מדרשים בתלמודנו אינם היסטוריים. האם חז"ל ידעו את ההסבר ההיסטורי אבל העדיפו להציע סיפורים משלהם למטרותיהם החינוכיות, או שטעו?

האפשרות השניה פחות מרנינה. לא נעים לגלות שרבותינו טעו. אפילו בטעות מובנת כמו ידיעה היסטורית.

מצד שני, דומה שבדורנו אנו מגלים הרבה יותר מדי דברים בתלמוד שאינם נכונים מדעית והיסטורית, ואם אנו רוצים לשרוד עם נאמנותנו לתלמוד, עלינו להבין שצריך להבדיל בין האמת לבין הטעות, ולא להיבהל. גדלותם של חז"ל היתה ביראת השמים שלהם, בהבנתם את מטרות התורה (חינוך), בנסיונם להבין את כל מה שלא ידוע לנו מתוך המעט שכן ידוע לנו. ועוד.

אז החלק הזה מובן, אם זה מה שרוצה הרב בני לאו. וזה מוביל לשאלה החשובה:

איך מחנכים דור שעשוי להיפתח לידע מדעי והיסטורי ולהיתקל בקשיים. מה הם הקשיים ואיך מתמודדים איתם? פתרון אחד הוא כמובן הסתגרות, השמצת מקורות ידע זרים ועוד, כפי שמקובל בינינו. האם זו שיטה יעילה? האם זו שיטה ראויה? אם לא היא אז מה כן?

ב.

האם מרדכי היה צדיק או מתבולל? רב או קצין צבא?

כאן דומה שהרב לאו בונה מגדלים באויר לא פחות ממה שהוא מייחס כנראה לחז"ל.

ידוע לנו מעט מאד על מרדכי, אבל הוא אינו מצטייר כאיש צבא וקצין. יש אמנם מדרש שטוען כך, אז האם הרב לאו ירצה לטעון שדווקא המדרש הזה מגלה את הפרט ההיסטורי האמיתי על מרדכי? מנלן זה?

האמת היא שזה לא כל כך חשוב. החשוב, כפי שהוא כותב בעצמו, זה המסר.

כמובן, לסיפור יכולים להיות מסרים רבים, ויש את המסר של הכותבים, ויש את המסר של ההשגחה הפרטית שכיוונה את האירוע ואת הכתיבה (טוב, אם נסכים שיש השגחה פרטית...).

חז"ל לא הבינו כך את הסיפור. שהרי שאלו מדוע נענש הדור ולא ענו שזה בגלל שנשארו מאחור ולא עלו.

יתכן כמובן שחז"ל הלכו אחרי שיטת הפרשן (רבי יוסי בסדר עולם כמדומה) שייחס את סיפור המגילה לאחשורוש שלפני שיבת ישראל והקמת המקדש (ולכן סבר שהכלים הנזכרים במגילה הם כלי המקדש, בעוד הם הוחזרו בידי כורש כמדומה)

שוב חוזרת השאלה: איני סבור שיש עדיפות חד משמעית לפרשנות של הרב לאו מיהו מרדכי, אם כי אני סבור שצודקים החוקרים הממקמים את אחשורוש כמלך מאוחר. אבל מדוע שזה יפריע לנו?

האם זה בגלל שכל ההסברים מסביב למגילה בגמרא, או רובם, מתגלים כבלתי אפשריים?

מה זה אומר לגבי הנחות היסוד שלנו לגבי חז"ל, המגילה, התלמוד?

האם הנחות יסוד אלו נכונות?

האם הן מועילות או מזיקות?

האם צריך להחליפן? איך?

אלו השאלות הגדולות העולות כאן

אפרים היקר

איקון ירוק על הדברים החשובים והמענינים, ועל הטרחה עבורי (או כל מי שאין לו גישה).

לגבי הפ"ב, התוכל לסכם מה הנושא שנאמר שם בבית הכנסת?

אני מודה כי בלאו הכי לא הייתי צופה שם. סבתא לימדה אותי לא ללחוץ על לינקים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");