אחד הצענזורות הגדולות ללא ספק היא תופעת שינויים בנוסח המקרא שעמד לפני רש"י בפירושיו, לעומת הנוסח המצוי שלפנינו,
מתברר שלפני רש"י ורבותינו הצרפתיים עמד נוסח שונה במקרא מהנוסח המצוי שלפנינו (שהוא רובו ככולו נוסח אהרון בן אשר שבהמשך נתקבל גם אצל האשכנזים).
דבר זה התבטא בכך שרש"י פעמים רבות ציטט לפי נוסחו ואף פירש בהתאם, במהדורות הדפוס החל מראשיתו ועד ימינו "תוקנו" כל המקומות הנ"ל בהדרגה כשהיום עוד נשארו לתופעה ספיחים מועטים, הבעיה היא שבמקומות רבים פירוש רש"י הולך דווקא עם נוסחו דבר אותו המתקנים למיניהם לא לקחו בחשבון.
המהדורה היחידה שהחזירה את המצב לקדמות כבכתבי היד היא מהדורת הכתר של אוניברסיטת בר אילן והא לכם מספר דוגמאות מיני רבות:
רש"י: ספר בראשית פרק יב פסוק א-ב: כיוצא בו: "וקרא עליה (בנוסחנו: אליה) את הקריאה אשר אני (בנוסחנו: אנכי) דובר אליך" (יונה ג,ב).
ספר בראשית פרק לג פסוק טז: בימי דוד: "כי אם ארבע מאות איש (בנוסחנו נוסף: נער) אשר רכבו על הגמלים" (ש"א ל,יז; ראה בר"ת עח,טז).
ספר בראשית פרק לה פסוק טז: (טז) כברת ארץ (בנוסחנו: הארץ) - מנחם פרשו (מחברת: 'כבר'): לשון "כביר" (יש' טז,יד): ריבוי, מהלך רב.
ספר בראשית פרק לז פסוק לה: "אל הלקח ארון האלהים ואל מת (בנוסחנו: ואל - חמיה) חמיה ואישה" (ש"א ד,כא).
ספר בראשית פרק מא פסוק יט: (יט) דלות - כחושות, כמו: "מדוע אתה דל ככה" (בנוסחנו: ככה דל), דאמנון (ש"ב יג,ד). ורקות בשר - לשון כל 'רקות' שבתורה: חסירן בשר; ובלעז 'בלושיש'.
ספר בראשית פרק מח פסוק יא: (יא) לא פללתי - לא מלאני לבי לחקור מחשבה שאראה פניך עוד. 'פלילה' - לשון מחשבה, כמו "הביא עיצה עשי פליליה (בנוסחנו: עשו פלילה)" (יש' טז,ג).
ספר שמות פרק יג פסוק ב: (ב) פטר (בנוסחנו נוסף: כל) רחם - שפטר את הרחם תחלה, כמו "פוטר מים ראשית מדון" (מש' יז,יד)
ספר שמות פרק כג פסוק יח: (יח) לא תשחט (בנוסחנו: תזבח) על חמץ וגו' - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ (ראה מכיל' משפטים כספא כ).
בכל התנ"ך בפרש"י קיימים 945 מקרים שכאלו (בקירוב)
דוגמאות לכך שפירוש רש"י הולך דווקא ביחד עם הנוסח:
מלכים ב' פ"ה פ"כ: מומה (בנוסחנו: מאומה) - חסר אל"ף, לפי שהיתה לקיחה זו למום (ראה במ"ר ז,ה).
הנוסח במהדורות הרגילות: מאומה - חסר אל"ף, לפי שהיתה לקיחה זו למום לו.
ישעיהו פרק ל"ג פסוק ט': אבל - לשון 'אבילות'. קמל - יבש, נכרת. והיה (בנוסחנו: היה) - לשון עבר הוא.
במהדורות הרגילות: אבל - לשון 'אבילות'. קמל - יבש, נכרת. היה - לשון עבר הוא.
כשלא מובן מדוע רש"י צריך לבאר שלשון עבר הוא כשהפשטות גם כך, מה שאין אם הנוסח הוא והיה בו"ו ההיפוך.
תוקן על ידי עע678 ב- 24/05/2016 18:13:44
תוקן על ידי עע678 ב- 24/05/2016 18:18:09
