| נשלח ב-24/7/2015 19:00 |
 |
| |
| רב_מחשבות כתב: |  | דה וינצי,
אתייחס כרגע לשתי נקודות שחשובות להמשך הדיון.
3. מה הקשר מה באת לבסס עם זה. ואיפה ראית שדיברתי רק על אמונתנו. שאלתי על איזו "נקודת משען" מתבסס מה שאתה קורא "מחקר הפילוסופיה של נפש" [סלח לי אם אגחך על הביטוי. באילו כלים בדיוק אתה "חוקר"? אתה לא מבחוץ לזה ואין לך אמת מידה אובייקטיבית נקודת ייחוס או כלי מדידה. אתה (אחרי כל השמות המפוצצים) בסך הכל חושב על עצמך]. אם לכל מה שאנו חווים כנפשי/רוחני ניתן לטעון שהוא "חומרי אבל שונה", לא תוותר באמת כל אפשרות להוכיח משהו. הכל יהיה עניין של טרמינולוגיה.
למיטב ידעתי הדלה, הפילוסופיה של הנפש אינה מחקר פילוסופי של כל מיני "איך מרגישה לי הנפש שלי" וכיו"ב. שיטת המחקר היא לוגית טהורה. היא קשורה אדוקות לתיאוריות אנליטיות עכשיויות. למיטב הבנתי שאלת המבפנים או מבחוץ לא כל כ"כ רלוונטיות. זה לא שיטקלעך תיירה של פרויד. זה יותר עוסק ב"מה אפשר לומר" ו"מה אי אפשר לומר". לא ברורה לי בעיית נקודת הייחוס. ואגב, עם הכל היה עניין של טרמינולוגיה, לא היו לנו היום מחשבים שמחקרים בתחום פילוסופיה של הנפש ומאמרים בנושא זה ובנושאים משיקים הם שאשמים בהם. למשל, חלק מעבודותיו של טורינג פורסמו בכתבי עת פילוסופיים.
4. אם לא שמת לב, דיברתי על מטריאליזם. הנחתי בסיס/גורם חומרי לקווליה. רק טענתי שבסופו של דבר, הקווליה עצמה אינה חומרית.
לא חושב שטענתי שהקווליה חומרית. אבל ישנן תיאוריות שמתמודדות עם זה. בשביל להציג אותן, צריך לכתוב כתיבה טכנית מורכבת ולא נראה לי שכאן המקום, בפרט שאני לא מבין מה ההשלכה לדיון שבו פתחתי. אם אתה מצוי בסוגיות הללו, אז ארמוז לשתי תיאוריות: 1) תיאוריה ייצוגית של מודעות התנסותית. 2) תיאוריה של מודעות כייצוג מסדר גבוה.
ויש תיאוריות נוספות.
כך או כך, לא ברור למה אתה חושב שלדואליזם ישנו יתרון בנוגע למודעות התנסותית (quale או qualia). ושוב, אני לא לגמרי מבין איך הגענו לדין הזה. האם אתה מנסה להוכיח דואליזם מqualia?
|
|
 |
|
|
|
|
|
