| נשלח ב-11/8/2015 15:51 |
 |
| |
כמדומני,
הינך משיב בקצרה ועלכ אני מוכרח לנחש קצת,
אם נאמר שכל מוסריות כלשהיא היא בסופו של יום מלחמת יצרים פנימית, "האם אני בן אדם שעושה כך וכך או לא" וממילא נכלל כרוחניות (לצורך העניין) אין לנו פה שום שינוי שחל מהמצאת המוסר, יש מוסר עתיק וחדש ואפשר לשאול שאלה שונה, מנין נובע כל עצם המושג מוסר, (ואין מקום לחלק בין מוסר עתיק לחדש).
ואם נאמר שרוחניות האמורה לעיל מוגבלת אך ורק לעניינים שאינם נוגעים לזולת בהכרח המוסר הוא דמיוני(לא כזלזול) וממילא כל דבר שנחתם בחותם האיסור לא נאסר כתוצאה מהמוסר אלא מסיבות אחרות..(כגון אלה שלא רוצחים אך ורק כי כתוב) וממילא המוסר הוא מוסר עבודה-, עכשיו שהוא אסור האם אני בן אדם שעושה דברים אסורים.
(מוסר החברתי אינו אסור אלא לא מוסרי..)
מקווה שנכתב מספיק ברור..
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2015 19:06 |
|
| |
כמדומני
כתבת
"
אליקים
אני חושב שהטענה שלך היא המחשה נאה לכך שאנחנו מנסים להשתמש בכלים שלנו לדיון על דבר שאינו שייך אליהם, כמו ההוא שמחפש את אבדתו מתחת לפנס. כמדומני שהתשובה לזה צריכה להיות בסגנון שכתבתי מקודם: התחושות הבסיסיות העמוקות שלנו ולא חישוב מתמטי.
"
ראיתי עכשיו את דבריך ולא הבנתי למה אתה מתכוון
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 07:04 |
|
| |
אליקים
אתה כתבת שאלה: מה קדם למה, האם 4=2+2 או המושכל שלנו לצמצם את חלותו.
על זה כתבתי, שבעיניי זה ממחיש שאין לנו כלים מתמטיים לעסוק בזה. אלא הכלים שלנו הם לכל היותר כלים רגשיים (לא רגש של כעס וכדו', אלא הרגשות עמוקות מתוכנו שנצרפות בכור המושכלות), בסגנון של "האם בתחושה העמוקה שלי היה תמיד 4=2+2 או לא". כמובן שזה גם לא מבטיח לי שאגיע לאמת, אבל זה המקסימום שיש לי להציע.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 07:17 |
|
| |
| כפויגיגית כתב: |  | כמדומני,
הינך משיב בקצרה ועלכ אני מוכרח לנחש קצת,
אם נאמר שכל מוסריות כלשהיא היא בסופו של יום מלחמת יצרים פנימית, "האם אני בן אדם שעושה כך וכך או לא" וממילא נכלל כרוחניות (לצורך העניין) אין לנו פה שום שינוי שחל מהמצאת המוסר, יש מוסר עתיק וחדש ואפשר לשאול שאלה שונה, מנין נובע כל עצם המושג מוסר, (ואין מקום לחלק בין מוסר עתיק לחדש). אתה צודק כל ה'מוסר' הוא ערך 'רוחני', אבל לא זה המובן של רוחניות שדיברתי עליו.
ואם נאמר שרוחניות האמורה לעיל מוגבלת אך ורק לעניינים שאינם נוגעים לזולת בהכרח המוסר הוא דמיוני את הנקודה הזו לא הבנתי. (לא כזלזול) וממילא כל דבר שנחתם בחותם האיסור לא נאסר כתוצאה מהמוסר אלא מסיבות אחרות..(כגון אלה שלא רוצחים אך ורק כי כתוב) וממילא המוסר הוא מוסר עבודה-, עכשיו שהוא אסור האם אני בן אדם שעושה דברים אסורים.
(מוסר החברתי אינו אסור אלא לא מוסרי..)
מקווה שנכתב מספיק ברור.. |
|
אני לא דנתי אם המושג 'מוסר' הוא רוחני. אלא מה שורש המוסר שהם הרגישו.
אנחנו מרגישים שלהכאיב לשני זה לא מוסרי ואנחנו לא צרכים שיסבירו לנו למה זה לא מוסרי: "כי זה כואב לו!"
אבל רובינו לא מרגישים שטומאה זה דבר לא מוסרי, וכאן ניסיתי להסביר למה פעם כן הרגישו כך.
ההסבר הוא שהם הרגישו שזה מרחיק אותם מלהיות אנשים נעלים שעוסקים ומחוברים לעניינים שהם 'מותר האדם מן הבהמה' (דהיינו מחשבה, רוחניות, ערכים יפים -כמו הדוגמא של שלמות המשפחה), ומקרב אותם להיות אנשים שעוסקים ומחוברים רק לצד הגופני-גשמי שלהם. הם חשו שזה חלק מעולם המוסר.
מקווה שכעת הסברתי את עצמי יותר טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 08:12 |
|
| |
כמדומני, הסברת את עצמך מצויין, מקננת בי קנאת סופרים:)
אני הבנתי מדבריך שאתה דוגל בשיטה שיש הבדל משמעותי בין המוסר של היום (זה כואב לו) ןהמוסר של פעם (טומאה), והסברת בטוב טעם ודעת מהו המוסר שהם מצאו בטומאה וכדו'
ועל זה באתי להעיר שאמנם יכול להיות שזה הפירוש האמיתי והנכון, אבל זה נכון לגבי היום, באותה מידה,
הרי עצם זה שאתה מכאיב לשני אינה סיבה מספקת לא להכאיב לו אלא אם כן אתה מאמין שכבן אדם יש לך אחריות להיות נעלה יותר (אם נתעלם שנייה מפחד ממאסר וכדו'). אם כן אנחנו יכולים לדון גם במוסר של היום, מהו באמת אותה מעלה שאנו מנסים להשיג.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2015 12:02 |
|
| |
ברמה הפילוסופית יש מקום רב לדבריך.
אבל האם המוסר מחייב אותנו בגלל הפילוסופיה שלו? לא בטוח.
כמדומה, שהפילוסופיה בעניין זה היא רק ניסיון להסביר את הסיבה לתחושות שלנו ולהצדיק את הרצון שלנו להתנהג על פיהם.
לכן, יש באמת גישה הדוגלת בכך שאני מוסרי רק בגלל ש'כיף לי' להיות מוסרי. ומתי שזה לא כיף לי, אני לא מוסרי.
אני מסתכל על העניין קצת אחרת. (כמובן שזה לא חידושים שלי, אלא נוסח שסידרתי לעצמי בהשפעת כל מיני גישות):
הרי אנחנו לא באמת יודעים כלום. הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה הקוגיטו, אני חושב - משמע אני קיים.
בכל זאת אנחנו בוחרים להתנהג לפי החושים שלנו, ואנחנו מרגישים שזה לא בגלל שככה 'בא לנו', אלא בגלל שכך הנכון. האם באמת כך הנכון? לא יודעים. אבל ככה מרגישים וככה חיים.
אם כן, כמדומה, שבסולם ה'ידיעות - הרגשות' הזה, נמצא המוסר אפילו לפני ה'ידיעה' של חמשת החושים, כי בהם אנחנו מרגישים שהם מגיעים מחוץ לנו, ובמוסר - מבפנים. (לכן הוא הכי קרוב לקוגיטו, אם כי אי אפשר לומר שהוא באמת קרוב אליו ברמת הידיעה).
אחר הדברים האלה, יובן למה אני סבור שיש הבדל בין המוסר 'של היום', למוסר 'של פעם'. פשוט את זה אני חש באופן מאוד חזק ובסיסי (ולא רק אני, אלא גם כל סביבתי), ואת זה - הרבה פחות. ממילא גם הרבה יותר קשה לי לחפור בנבכי נפשי ולבדוק האם ההרגשה של המוסר העתיק היא אכן ההרגשה עצמית-פנימית, ולא הרגשה שמונעת מהשפעה סביבתית. פשוט אין לי מספיק חד את ההרגשה הזו.
תוקן על ידי כמדומני ב- 12/08/2015 12:04:38
 |
|
|
|
|
|
