חשוקי חמד עבודה זרה דף טז עמוד ב
פתיא אוכמא
האם תלמיד חכם צריך ללכת בבגד מבהיק, או די שילך בבגד ישן נקי
שאלה. תלמיד חכם שיש לו בגד עליון ישן מאד, אך מקפיד על נקיותו, האם ראוי שיהדר בלבושו, ויקנה מלבוש יפה, או כיון שמפקיד על נקיותו, אף על פי שאינו מבהיק לא יחליפנו?
תשובה. נאמר במסכת ע"ז דף טז ע"ב פתיא אוכמא, ופרש"י דרכן של ת"ח שמצטערין על לימוד התורה, ואינם מכבסים בגדיהם, עכ"ל. ויש להעיר על דברי רש"י, הרי נאמר במסכת שבת (דף קיד ע"א) כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, ופרש"י רבב הוא שומן וחלב. ואם כן איך רש"י כתב כאן שאינם מקפידים.
ולכאורה היה אפשר לתרץ ב' תירוצים, א. שהתם בשבת מסקינן שדוקא בגלימא, דהיינו במלבוש עליון, אין למצוא רבב על בגדו, וכאן בעבודה זרה מיירי בשאר בגדים, שאינם מלבוש עליון. ב. שרבב היינו שומן וחלב, ובזה יש להקפיד יותר, וברבינו חננאל הוסיף וכתב הטעם משום שאין בני אדם מתדבקים בתלמיד חכם, כיון שחוששין שלא יתלכלך מלבושם ממנו, משא"כ כאן בעבודה זרה מיירי בכתם בעלמא.
והנה תנן במקוואות (פ"ט מ"ו) לגבי חציצה בבגדים: על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ, משני צדדין חוצץ..., רבי יוסי אומר של בנאים [תלמידי חכמים, ונקראים בנאים, מפני שהם עוסקים בבנינו של עולם] מצד אחד, [שגם כתב מצד אחד שאינו עובר לצד השני הוי חציצה כיון שהם מקפידים בכך] ושל בור משני צדדין. [שאינו מקפיד אלא על כתם גדול שעובר משני הצדדים].
וכתב התוס' יום טוב שמהמשנה למדים שני דברים, שלא כמו הגמרא בשבת, האחד, שכל לכלוך הוי חציצה ולאו דוקא רבב, וגם שעל כל הבגדים הוי חציצה, ולאו דוקא על הגלימא שהוא מלבוש עליון. ולכן גם הרמב"ם (פ"ג מהלכות מקוואות ה"ד) לא חילק בכך וכתב וז"ל: היו זפת או חמר וכיוצא בהן על בגדי תלמידי חכמים אפילו מצד אחד חוצץ מפני שמקפידין על מלבושן להיות נקי, ולא חילק בין בגד לבגד, עכ"ד. ויעוין גם בהלכות דעות שכתב (פ"ה מדעות ה"ט): מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן..., יעו"ש.
ובשערים המצויינים בהלכה, תירץ את דברי רש"י בעבודה זרה, דמיירי שרק אינן מתוקנים. כלומר שאין לכלוך על בגדיו, אלא שרק אינם מבהיקים ביופים, וכן כתב החיד"א (כסא רחמים אבות דר"נ פי"א מ"ב) אהא דאיתא שם "אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה, ואוכל תמרים חרובים, ולובש בגדים צואים וכו', לסוף אתה מוצא כל התורה כולה בידו, עיין שם. וא"כ לדבריהם גם כתם אין למצוא בבגדי תלמיד חכם כמו במשנה במקוואות, אלא שאין התלמיד חכם צריך לכבס בגדיו כדי שיבהיק ביופיו, כל זמן שאין בו כתם.
עוד יעוין בהעמק דבר (בראשית מט יד) על הפסוק רובץ בין המשפתיים שכתב: ויעוין לקמן דף כ ע"ב זריזות מביאה לידי נקיות וכתב על כך בהגהות יעב"ץ מפרש"י [שפירש נקיות מחטא] מ"מ נ"ל דכייל נמי נקיות הגוף ומלבשויו מלכלוך, כדתנן בפ"ט מקוואות של בנאים מצד אחד חוצץ. ואמרינן (שבת קיד ע"א) כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שהחושש על נקיות נשמתו, חושש גם על נקיות בגדיו שהם תכשיטיה, והוא דבר שכלי, לנהוג בנקיות אדם חכם שלא ידמה לבהמה, עכ"ל.
וכן כתב היעב"ץ בסוגין 'פתיא אוכמא', לא איירי שיש לו רבב ולכלוך ושומן על בגדיו, אלא שבגדיו לא מזהירים ומבריקים, עכ"ד. ולכן תלמיד חכם כל זמן שבגדו נקי, ואינו מלוכלך אף על פי שניכר שהוא ישן, אינו צריך להחליפנו.
