הקשר בין האינפלציה (כלומר: איסור אונאה במעות המוטבעות) לבין ביטול לכאו' של דינא דמלכותא דינא

1דף כ"ח

2דף קי"ג

3לא פירש איזה מפרשים הם שהסכימו ועל פי איזה פרט בסוגיה שם, הייתה הסכמתם.

4חו"מ סי' שס''ט

5בהביאו עדות על קיום קדום לתנאי.

6מס' מגילה י''ד:

7יש לציין שאביגיל העידה על מציאות, ואין לומר שפסקה הלכה ו\או שחז"ל פסקו על פי-ה, היא רק הזכירה אותו הטעם השכלי שאח"כ הרמב"ם התייחס איליו בלשון "...שהרי הסכימו עליו..."

8מס' ע''ז ב':

9מס' ב"ק צ"ז:

10בראשית פרק י"ב פ"ב

11מדרש רבה פרשה ל"ט

12ג"א כאן ובכל אזכור בקטע "מוניטא"

13יהושע פ"ו

14דברים ל"ג

15דברי הימים פרק י"ד י"ז

16שיר השירים ד'

17מגילת אסתר ט'

III)- כבודו כתב: '''3.המציאות של אין מטבעו יוצא היא שאזרחי המקום משתמשים במטבעות הטבועות על ידי אחרים, ובפשטות גם אם ישתמשו במטבעו שלו לא יהיה די בזה כל עוד אינם מקפידים על הוראותיו ופסילותיו. המדובר במטבעות השוות את משקלן, בזהב או בכסף, וכל ההבדל הוא הצורה הטבועה על המטבע. במלכות מסודרת ישנה המטבעה המלכותית שרק בצורה שלה מותר להשתמש, ושאר המטבעות הופכות לחתיכת זהב לא סחירה, שיש להתיכה ולהחליף צורתה.'''

א- אודה על הבהרות כבודו היאך הבין ההבדל שבין 'מעות היפות' לבין 'המעות הרעות' בדברי חז''ל, והאם כבודו טוען שיש למיין מטבעות ימינו בתוך סוג אחר... חדש?

ב- מניין לו שיתר המטבעות היו מתיכים אותם ומפסידים צורתם?

כבודו כתב: ''' כל הסעיפים הבאים תלויים בהבנה המוטעית שכאילו החלפת המטבעות קשורה לעליית מחירים ו/או סלע חסרה, וכפי שכתבתי לא מדובר בזה. ומכיון שהמטבע שווה את משקלה אין בה אונאה וכל הדיון הוא האם הקונה או הלווה זכאים להיפטר מהתובע באמצעות מטבעות אלו שהיו תקפות בשעת היווצרות החוב, ועלויות ההחלפה יוטלו על המקבל כי הן בשלו. '''

תחילה אוכיח בע''ה 'במה מלך נהיה גזלן':

עיין בפסק הרמב"ם (הלכות מלכים שם, פ"ד, הל"ב): ''… ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל …" ובהל"ג "וכן לוקח מכל בעלי אומניות בכל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות … ונותן שכרן או דמיהן...'' וכן בהל"ו "ולוקח השדות והזיתים והכרמים … ונותן דמיהן ...'' ובפ"ג הל"ח ''… אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל"

ולהלן אוכיח בע"ה שפסילת מטבע הינו 'מס מחוץ לקצבה' כלומר: גזל,

ראייה (ראשונה משלושה בדברי חז''ל)

עיין קטע שבשו"ת הריב"ש¹ וז''ל: "שאלת: ראובן היה חייב ללוי שבעה אלפים במשכונא על קרקעות ידועים, בשני שטרות מן המטבע הישן. ואח"כ, המלך דון אנרי"ק עשה מטבע חדשה, שלא היה שוה רביע המטבע הראשון, וזה עשה כאשר לא היה יכול לתת שכר לחיילותיו בזולת זה. וצוה בכל מלכותו שיקובל המטבע ההוא בכל מלכותו כמו המטבע הראשון. ואחר שנים, כשנתישב במלכותו, וראה כי היה נזק והפסד גדול בכל מלכותו מן המטבע ההוא, ושהפירות נתיקרו הרבה לרוע המטבע ההוא, פסל אותו ... וטענות שניהם כתובות בשאלה"

ובתשובה כתב: ''אין אחר מעשה ב"ד יפה ... וחלילה לי מלפקפק ... במה שדנו ע"פ החכמים ... שכל מי שפרע ... מן המטבע העובר במצות המלך, שיהיה פטור. לפי שדדמ"ד, וכיון שהמלך צוה בפי', שכל אדם יקח בכל מלכותו המטבע החדש הגרוע בערך היפה, ושיוכלו לפרוע בו חובותיהם לפי הערך היוצא, ודאי דדמ"ד, ואין זה חמסנותא דמלכותא. לפי שענין המטבע הוא מחקי המלוכה, שהמלך יש לו חק בנימוסי המלכות לעשות המטבע כרצונו, ולשים לו ערך קצוב, וגורע ומוסיף כרצונו, ואם לפעמים לפי צורך השעה. כמו שהיה בידו לשאול מסין כדי ליתן אפסניא ושכר לחילו, ועושה בדרך זה שגורע המטבע יתר מאד, מי יאמר לו מה תעשה, אחר שהרשות בידו? ודרך המלך בזה אין לו שעור ...''

והנה יש להבין מניסוחו בין מהשאלה ובין מהתשובה כי:

הלשון: "...וזה עשה כאשר לא היה יכול לתת שכר לחיילותיו בזולת זה..." מורה: כי סיבת מעשי המלך היא שלא הספיקה לו קצבתו וביקש דרכים 'להרוויח',

הלשון: "...כמו שהיה בידו לשאול מסין כדי ליתן אפסניא ושכר לחילו, ועושה בדרך זה שגורע המטבע יתר מאד..." מורה עוד פעם: שפיסול המטבע: הינו בעיניו דומה למס!

הלשון: "...מי יאמר לו מה תעשה, אחר שהרשות בידו? ודרך המלך בזה אין לו שעור..." מורה עוד פעם: שאף במסים שגוזר 'אין לו קצבה'!?

[דברי הריב"ש קשים להבנה:

1- וכי כשהמלך קונה איזה דבר אע"פ שמוסר למוכר את 'מטבעו', אינו מקנה לו באמת אותה המטבע שמוסר ועדיין היא שלו!?

2- מאחר שהריב"ש (אולי בלי שים לב) העיד שהמלך דון אנרי"ק אע"פ שהיה אכן מלך לא היה ראוי שיחול על מלכותו דדמ"ד, כי פסל מטבע שלא הייתה בבעלותו כדי לגבות מס "...כדי ליתן אפסניא ושכר לחילו ועושה בדרך זה…" יש לשאול: -מהי הסיבה שלא הרגיש שמשפטו שווה כאילו אמר 'אין לו קצבה'? וכי שכח את מקור ההיתר המובא בסוגייה ד'נודרים למוכסים להערים כאשר "אין למלך\מוכס מטעמו שיעור''? או -אולי למד את הסוגיה באופן אחר? וא"כ מהו אופן הלימוד? "… כי... בטעמא תליא מילתא"

[אין לטעות כי עיקר פסק הריב"ש עסק ביחס שבין אנוסים הכלואים במדינה שבבעלות רשע, לברר על מי מהם יחול הנזק שהרשע ההוא עולל.]

וכראייה שנייה (מהשלושה) נוספת [ומקבילה] עיין בשו"ת הרמב"ן²:

"ומה ששאלת במלך ששנה המטבע ופחת ממנו הרבה. וגזר על הכל שיהא זה המטבע יוצא במקום הראשון בפריעת החוב וכל דיני הלואות.''

תשובה: "מתוך דבריך למדתי שאתה סומך על דעת קצת חכמי הדור שלפנינו. שהיו מורים דלא אמרי' דדמ"ד אלא בעסקי המלך לצרכו. כגון דקטלי דקלי וגשרי לעשות להם דרך וכגון בארעא דמסקא להו טסקא דמלכא אמ' מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא³ ובאמת שהסברא הזו מסורה בידנו מפי קצת רבותינו. ועם כל זה איני מודה לדבריך בעסקי המטבעות שאין לך עסק [מלכות] גדול מזה שהם בעלי המטבע והם שעושין אותן ומוציאין אותן בארץ שלהם⁴ אם אין פסק שלהם בעלוי המטבע מתקיים הפסידו כל הריוח שלהם והדין הזה שוה הוא לדין הקרקע שמעלה הטסקא שגזרתו של מלך מתקיימת בה לומ' מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא...''

והנה יש להבין מניסוחו בין מהשאלה ובין מהתשובה כי:

הלשון: "...ששנה המטבע ופחת ממנו הרבה..." "...שהם בעלי המטבע והם שעושין אותן ומוציאין אותן בארץ שלהם..." מורה: שהמלך פסל מטבעות שאינם שלו הנמצאות בבעלות אחרים ועשה בהם כשלו!

הלשון: "אם אין פסק שלהם בעלוי המטבע מתקיים..." מורה: שקביעתו [כלומר: פסקם, חוקם] שתתקבל בשווקים על פי 'ערך יתר' הנובע רק מכוח אותו החוק– כלומר: 'ניפח' המידע החוקי שטבועה עליה, וכך הוא הגורם לעליית ערכה החוקי.

הלשון: "....הפסידו כל הריוח שלהם..." מורה: הנה הסיבה לפועלם -'להרוויח', כי אם לא יוכלו לעשות כך, איך ירוויחו? ומורו הרמב"ם הורה: 'כך מרוויחים הרשעים'

הלשון: "...והדין הזה שוה הוא לדין..." מוכיח שבדעת הרמב"ן: -פיסול המטבע הינו מס! (שאינו בקצבה)

וכראייה נוספת- העיד הח"ס⁵ שראה מפורשות בשיטה מקובצת⁶ (על מס' ב"ק צ''ז. 'אתמר המלווה את חבירו על המטבע ונפסלה...') שהטעם שהמלך פוסל מטבע שבבעלות אחרים דומה לדעיל!

וז"ל ''...דטעם ההקפדה הוא משום שמטבע שני' פחותה במשקלה מן הראשונה ורוצה המלך להתיך הראשונה ולעשות ממנה שני' פחותה ולהרוויח ומשום כן גוזר שלא יובילוהו חוץ אלא אליו יובל כל מטבע...'' שיטת ה'רווח' מוכיחה שאותו המלך: -קצבתו אינה מספקת רצונו! כלומר: "...אין לו קצבה" - כך 'מרוויחים' הגזלנים והחמסנים!

(ואפשר גם להביא, אם כבודו יסכים) רשימה של כלכלנים שהסכימו שהאינפלציה אכן היא 'מס שחור' כי אין מקורו בתקציב, כלומר: שחיתות)

ומאחר שבהגדרה: כל שוק הינו כל מקום שבנ"א נפגשים ומשתתפים בהסכמה כדי למלאות את מחסורם בהדדיות ע"י שמחליפים ביניהם את 'מאמצם' -זה משיא משאו ונותן וזה משיא משאו ונותן, כאשר אותה 'הנתינה' נקבעת ע"י כאו"א בפנ"ע ע"פ 'ערכה (עצמאית, חופשית וייחודית) של המאמץ המשוער להשגה עתידית' של הדבר שהוא נותן (כנגד המאמצים החלופיים להשגת התמורה להתקבל), בדרך זה -משא ומתן- מתקרבים בהדדיות לעושר, והנה כאשר המשא ומתן מתבצע באופן עקיף -באמצעות מעות המוסכמות על פי דעת ורצון אדם שלישי (שלא בהכרח נוכח, ושיסכים אף הוא לקבלם)- נקרא קניין מקח וממכר, ובשונה מקניין החליפין (שההגעה לעושר היא ישירה ומיידית: זה קונה ומקנה וזה קונה ומקנה) המקבל את המעות מסכים לדחות את הגעתו אל העושר.

ומעתה נוכיח הסיבה לעליית המחירים שתמיד מופיע בכל שוק ושוק כאשר נכנסות מטבעות חוקיות חדשות בידי אנשים ש'לא התאמצו' להשיגם:

כאשר הריבון (בעצמו או ע"י באי כוחו) פונה לשווקים לקנות עם ה'מטבע שמייצר ב'קלות' בבלעדיות החוק', מתמקח פחות עם הספקים עבור הטובין ומשאבים⁷ ולכן משלם ב'אותה קלות יחסית' מחירים יותר גבוהים, מאלו שהמתחרים אתו יכולים לשלם, הסיבה כי מתחריו משיגים מטבעותיהם רק במאמץ מסוים ומוסכם, ואילו הוא, הריבון מזייף את המאמץ בזיופו את המטבע⁸,

ה'קלות היחסית' גורמת:

1) היצעה מוגבר של כל המטבעות⁹ [עושר דמיוני] לגבי הסחורות [עושר אמתי], כי בעצם אין יותר סחורות וטובין מאשר היו קודם.

2) ערכם של כל¹⁰ המטבעות לגבי הסחורות: יורד,

3) 'הרעת כוח הקנייה של המעות' שכבר נמצאות בבעלות אחרים בשווקים, [שמהם, שואב הריבון¹¹ את כוח הקנייה],

4) המחירים נראים כ'עולים ועולים' [ההמון מכנה את התופעה כ'יוקר המחיה'¹²],

5) עליית המחירים גורמת לפריסת 'מחסומים להפליה כלכלית'¹³,

6) הצדק שהוא 'חומר המדביק את רצונותיהם של בנ"א', נעלם והחברה מתפוררת...!¹⁴

כלומר: כוח הקנייה של המעות החדשות -המזייפות את המאמץ המוסכם- נשאב מכוח הקנייה של המעות שכבר נמצאות בשווקים בידי אנשים שהתאמצו עבורם. והוא המס שבחוץ התקציב.