בזמן נחמיה היו דברים יותר חשובים להתעסק איתם (למשל עבודה זרה), ולהזכיר את תקיעת שופר דווקא אולי לא היה חשוב (גם אם ייתכן שתקעו).
זו אולי גם הסיבה שיום כיפור לא מוזכר בנ"ך.
(היה ראוי לפתוח בנושא אשכול, שאפשר לקרוא לו, נניח, "על המרובעות של ההלכה". לראות את ההלכה בפרספקטיבה של כל המצוות וכל ההשקפה הדתית יחד, ולא רק מתוך איזה מצוה בודדת. להבנתי, זו אחת הסיות לקריאותיהם של גדולי ישראל בדורות הקודמים (מהר"ל, גר"א) לעסוק בתנ"ך ובמשניות ובבקיאות בכלל, לפני (או לפחות יחד עם) הגישה לעומק הלימוד, מכיוון שזה נותן מבט רחב יותר על מחשבת התורה.)
(כדוגמא, אכתוב, למשל, שהרי התפילה בימינו היא הרי ללא כוונה כמעט, ועל פי הרמ"א לפחות, אין בה חיוב אלא משום שללא זה לא היינו מתפללים כלל, ואם כן יש מקום לומר שגם יהיה מותר לנהוג באופן שונה - נניח לכפול מילים בשיר תוך כדי תפילה (למרות שכמובן אפשר לדחות, שיש חשיבות לשמר את הרגל הלשון לנוסח). או - למשל - שאסור לומר מודים מודים - אבל זה היה בזמנם שזה היה נשמע כמדבר לשתי רשויות, אבל בימינו, שאין חשש כזה, אז - בנוסח ספרד והספרדים לפחות - אומרים פעמיים רצופות "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד". ואני בטוח שאם ישבו על זה תלמידי חכמים ברציונת, יוכלו "לסדר" מחדש את ההלכות. ואני מסייג את דבריי בכך שאין בכוונתי שמותר ללכת בדרך הרפורמית שהיא לסדר את ההלכות לפי מחשבתי האישית או הציבורית בפרספקטיבה של דור אחד (כלומר דורנו שלנו), אלא כוונתי לעיצוב ע"פ מבט כולל של כל הציבור וכל הדורות, וכל התורה והמצוות, על כל משמעויותיהם.)
 |
|
|
