משמעות לחיים ללא אלוהים

אריאל, אני לא בטוח שהבנתי אותך, אבל במידה וכן, שים לב שמשמעות אינה מחייבת מערכת של "חובות" גם מערכת של "כדאיות" (שכר ועונש) יכולה להעניק משמעות (כפי שציין אורי וייס במאמר הנ"ל), כך שגם אם אינני מחויב לשמוע בקולו, חיי מכוונים לתכלית "להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו" בעולם הבא.

דבריו של אליקים נשגבים ממני, ואולי שותף התכוון לדבר הבא:

הצעתי את הרעיון בפני אחד מחכמי הפורום בעבר, והוא הוכיח לי שבסופו של דבר אני אכן זקוק לקאוצ'ינג וזהו, משום שבטיעון שלי מובלעת ההנחה שלאלוהים יש משמעות כלפי עצמו, ומזה הוכחתי שאין לה מקור חיצוני, אך מה אם אין לאלוהים משמעות כלפי עצמו, א"כ, כשם שלאלוהים אין משמעות כך גם לי לא יהיה צורך במשמעות, בדיוק כפי שהשלכתי מאלוהים על עצמי בטיעון המקורי.

הרי לנו "ממה-נפשך" אם יש לו משמעות –אזי תיתכן משמעות ממקור פנימי, ואם אין לו משמעות – הרי שאין צורך במשמעות. מכאן נוכל לראות שכשם שבהנחה שאין לו משמעות –לא אוכל להשליך "הנהגה" זו עלי –שהרי אני דורש משמעות, כמו כן גם אם יש לו משמעות, משמעות מוזרה ממקור פנימי, לא אוכל להשליך אותה עלי –שהרי אני דורש משמעות ממקור חיצוני...

קודם כול תודה רבא על האשכול, אהבתי מאוד את התוכן המעניין, וכמובן את הכתיבה היפה והברורה והחדה ולכן מגיע לך תודה מקרב לב. (היה חסר לי, זה זמן רב, איזה דיון מעמיק)

לעצם העניין

משמעות חיים חייב להיות רק מתוך עצמו, וכל האובייקטים כולל האלוהים הם אמצעיים למשמעות החיים האישית שלך, ולכן שאנו מאבדים את האלוהים זה כמו לאבד כל אובייקט שפשוט מפריע לך להשיג את המשמעות החיים האישי שלך.

אבל לעומק האלוהים נמצא בתוכינו על דרך "המלאך בין האדם לאלוהיו הוא שכלו" (אבן עזרא) או על דרך "מיהו כבוד קונו ? שכלו של אדם !" (רמב"ם) ולכן האדם לא מאבד בשום אופן את האלוהים (אם איבד את שכלו אז הוא כבר לא חיי באמת הוא כמו שאר בני אדם שהברירה הטבעית\האקראית מפעילה אותם), הוא איבד את האלוהים מסוג הנ"ל כלומר אלוהי הבייביסיטר אלוהי האמצעי.

אני חולק על התזה הפילוסופי כאילו משמעות החיים צריך להיות מחוץ לנו. כי זאת שטות מוחלטת, הרי ברגע שמישהו אומר לך מה ואייך וכמה, אז אתה אמצעי לו ולא אתה בעצמך, אין לך עבדות יותר גדולה מיזו.

הראיה מהשולחן בכלל לא נכונה כי כל דבר מחוץ למודע הוא בסך הכול אובייקט ולכן השולחן הוא אובייקט לי אבל לשולחן עצמו יכול להיות משמעות (אם נקבל את המונדות של לייבניץ). למה להביא דוגמא משולחן שאפשר להביא דוגמא מאובייקט מסוג אדם, האם כל בני אנוש שמסובבים אותנו הם לא אובייקטים לנו אישית בדיוק כמו השולחן ? ומכאן נוכיח שאין להם משמעות מתוך עצמן ?

מה שיש לאלוהים שמחוץ לנו (האם יש לו משמעות או אין לו) לא רלוונטי כי אין לנו עסק בנסתרות (עיקרון ההפרכה של פופר), אבל כפי שהוכחתי לעיל אין דבר כזה משמעות חיים מחוץ לנו ולכן גם לאלוהים לא צריך להיות משמעות חיים שמחוץ לו. בכל זאת אם כל משמעות של החיים האישי שלנו תביא אותנו ליוצר חיים על דרך חוק הטוב להטיב (ולכן אנו יוצרים חיים = הולדה לדורי דורות), אז לעולם התוצאה של המשמעות חיים תביא לך ליצור חיים והנה יש לאלוהים משמעות חיים שזה היקום כולה, כמו המשמעות של החיים האישי שלנו שהם צאצאינו לדורי דורות + התפתחות התבונה שלהם והמוסר והערכים וכו' וכו'.

לסיכום:

משמעות החיים חייב לבוא מתוכינו וככה גם האלוהים קיבל את משמעותו מתוכו. התוצאה של משמעות החיים הם אנו וקיומינו 1,מהאלוהים הסיבה הראשונה לכל כלומר מהמשמעות שלו, 2, ואנו וקיומינו נוצרנו ממשמעות החיים של הורינו ואבותינו, 3, ומהמשמעות שלנו ייולדו הדורות הבאים. וכל זה אנו משיגים עם שכלינו = האלוהים ששוכן בתוכינו.

אין דבר כזה לאבד את האלוהים, רק את האלוהים כאובייקט לי (כמטרה להשיג את משמעות החיים שלי) אני יכול לאבד כמו לאבד את מקום העבודה שלי וכדומה.

יש דבר כזה להאבד את השכל (כמו לא ללמוד ולהשכיל או סתם הזדקן וכדומה) אבל אז הוא נפעל על ידי כוחות הטבע ככל דומם.

יש אנשים שאוהבים לפעול בראש קטן, כלומר צריכים שנאמר להם מה לעשות בכל גרע. למעשה הם לא מאבדים את האלוהים הם מאבדים את האלה שמדברים בשמו כלומר מחר ימצא מישהו אחר שיאמר לו מה לעשות, ראה למשל את האשכול הסמוך קונכיה ששלמה הנ"ל עזב ישות מצווה אחת לישות מצווה אחרת, הוא לעומק דומם שצריך שנאמר לו מה לעשות. אז קודם זה היה האלוהים הדמיוני שלו (שלמעשה פעל בציווי של אנשים שמדברים בשמו של האלוהים, כלומר זה לא האלוהים שלו\שכלו) היום זה אלוהי האקדמיה שמצווה לו. והבן זאת.